השתתפות עצמית בשירותי רווחה: 986 תעריפים

קבלת שירותי רווחה בישראל כרוכה, לעיתים, בתשלום - גם עבור אנשים המתמודדים עם עוני ומצוקה. ההשתתפות העצמית מסייעת לממן שירותים חיוניים, אך עלולה להפוך למחסום בפני מי שזקוקים להם, ואינם יכולים לעמוד בהוצאה.

מחקר מרכז טאוב, "השתתפויות עצמיות בשירותי רווחה", מאת ג'וני גל, שביט בן-פורת ויעל עובדיה, מעריך כי בשנת 2022 הסתכמו תשלומים אלה בכ-678 מיליון שקל, כ-6% מתקציב הביצוע של משרד הרווחה באותה שנה.

כמחצית הסכום, כ-338 מיליון שקל, נבעה מהשתתפויות בשירותים המתועדים במערכת מסגרות הרווחה. כ-340 מיליון שקל נוספים נגבו עבור שירותים חוץ-ביתיים במינהל מוגבלויות.

986 תעריפים שונים זה מזה

ההשתתפות בתשלום נהוגה בשירותים מגוונים, ובהם מועדוניות לילדים, מסגרות חוץ-ביתיות ושירותים לאזרחים ותיקים. מנגנון הגבייה כלל 986 תעריפים, שרובם אורגנו ב-35 טבלאות. מתוך 241 דרגות תשלום שנבחנו, ב-174 נעשה שימוש מועט או שלא נעשה שימוש כלל.

ריבוי התעריפים והדרגות מעורר שאלות בדבר יעילות המנגנון והעומס שהוא מטיל על מקבלי השירות ועל העובדות והעובדים הסוציאליים. בקשות להנחה או לפטור מחייבות הליך נוסף, שעלול להתמשך ולהכביד על קבלת הסיוע.

לצמצם ההשתתפות העצמית

אחת ההצדקות להשתתפות עצמית היא שהתשלום מחזק מחויבות לטיפול. ואולם, בספרות שנבחנה לא נמצא בסיס אמפירי לטענה, שהוא משפר את תוצאות הטיפול. במקביל, תועדו דיווחים על אנשים שאינם מקבלים שירות, בשל חוסר יכולת לשלם.

בין החלופות המוצעות לבחינה, נמצאות צמצום הדרגתי של השתתפויות ישירות, פישוט טבלאות התשלום ומבחני ההכנסה והקלה בהליכי ההנחות והפטורים.