מחקר: 41% לא יודעים למי לדווח על פגיעה במבוגרים

מה עושים כשעולה חשד שאדם מבוגר מוזנח בביתו, או שאדם הזקוק לסיוע נפגע בידי מי שאמור לטפל בו? מחקר שפורסם בספטמבר 2026 בכתב העת The British Journal of Social Work מצביע על פער בין הרצון של הציבור להתערב לבין הידע הדרוש כדי לעשות זאת.

החוקרות לורנה מונטגומרי ופולה דיוויין ניתחו תשובות מסקר שנערך ב־2024 בקרב 1,199 בוגרים בצפון אירלנד. כאשר נשאלו כיצד יגיבו אם ייוודע להם על פגיעה, ניצול או הזנחה של בגיר, 41% אמרו שירצו לעשות משהו אך לא ידעו מה לעשות או למי לפנות. 55% השיבו שיפעלו כדי להביא את החשש לידיעת גורם כלשהו. מדובר בתשובות על פעולה אפשרית, ולא במדידה של דיווחים שבוצעו בפועל.

הסקר עסק בהגנה על בגירים במצבי סיכון, ולא רק באזרחים ותיקים. הוא כלל תרחישים הנוגעים לאנשים עם מוגבלות, לאנשים הזקוקים לטיפול ולאזרחים ותיקים, בבית ובמסגרות טיפול. החוקרות מצאו גם ש־78% מהמשיבים חששו שדיווח על פגיעה עלול לחשוף את הנפגע לפגיעה נוספת. הממצאים מתארים עמדות בצפון אירלנד; אין להסיק מהם מה שיעור אי־הוודאות בישראל.

בישראל, במקרה של חשש להתעללות, להזנחה או לניצול של אזרח ותיק, אפשר לפנות למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית או להתקשר למוקד המידע והסיוע של משרד הרווחה, 118. המוקד פועל סביב השעון. אפשר גם להגיש תלונה במשטרה. כשיש סכנה מיידית, יש להתקשר ל־100.

לאחר הפנייה, דרך הטיפול נקבעת לפי נסיבות המקרה וצורכי האדם. במערך הרווחה פועלות יחידות לטיפול ולמניעת התעללות והזנחה באזרחים ותיקים.

כאשר מדובר באדם שאינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו ונזקק להגנה, עשוי להיות מעורב גם עובד סוציאלי לפי חוק ההגנה על חוסים. כדאי למסור לגורם המקצועי מה נצפה או נשמע, מתי אירע הדבר, האם נשקפת סכנה כעת וכיצד אפשר ליצור קשר עם האדם. אין צורך להכריע לבד אם אכן התרחשה עבירה כדי לבקש הכוונה.

המחקר מציע לקח פשוט למערכות ההגנה: קריאה לציבור להיות ערני אינה מספיקה אם לא ברור מהו הצעד הבא. פרסום מסלול פנייה ברור יכול לעזור להפוך חשש לפנייה שמאפשרת בדיקה וסיוע.