בג״ץ: הביטוח הלאומי ייצא מהליך מינוי פוסקים רפואיים

המוסד לביטוח לאומי ייחדל מלמלא תפקיד בהליכי המינוי, הקידום והארכת הכהונה של הפוסקים הרפואיים בוועדות (שמינוי חבריהן נתון על פי החוק לשר העבודה). כך קבע בג״ץ בפסק דין מ־11 באוקטובר 2026. בית המשפט הורה לשר להפעיל שיקול דעת עצמאי בהליכים אלה, וקבע שהצו ייכנס לתוקף כעבור 12 חודשים, כדי לאפשר היערכות ליישומו.

ההחלטה התקבלה פה אחד בעתירה שהגישו בשנת 2021 לשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות החולה בישראל והעמותה הישראלית לסרטן העור. את פסק הדין כתבה השופטת יעל וילנר, בהסכמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט אלכס שטיין. במוקד עמדה עצמאות הרופאים המכריעים במחלוקות רפואיות בין המבוטחים לבין הגוף שמשלם להם גמלאות.

סמכות המינוי כבר הייתה נתונה לשר בחוק. אך בפועל, כפי שתואר בפסק הדין, הביטוח הלאומי מילא תפקיד מהותי בבחינת המועמדים, ובהחלטה אילו בקשות יועברו לחתימת השר. בחידוש מינויים ובקידום נבחן גם תפקוד הפוסקים באמצעות גורמי הרפואה במוסד. בית המשפט קבע כי חתימת השר בסוף התהליך אינה מספיקה, קל וחומר כאשר שיקול הדעת המהותי מופעל בידי המוסד לביטוח לאומי.

המוסד והמדינה טענו כי מדובר במעורבות טכנית ומינהלית, וכי אנשי המקצוע בביטוח הלאומי מחזיקים בידע הדרוש להערכת כשירות הרופאים. עוד טענו שהעברת הטיפול למשרד העבודה כרוכה בקשיים מקצועיים וארגוניים. בית המשפט דחה את הטענה שמדובר בסיוע טכני בלבד, וקבע שהדין אינו מאפשר לשר להעביר למוסד את סמכויותיו בתחום.

הנימוק המרכזי נוגע למעמדן של הוועדות כגופים מעין־שיפוטיים. מעורבות הביטוח הלאומי במינוי הפוסקים ובהמשך כהונתם עלולה לעורר חשש לניגוד עניינים מוסדי ולתלות שלהם בו.  עם זאת, ההחלטה אינה חלה באופן גורף על כל רופא שפועל במסגרת הביטוח הלאומי. היא מבחינה בין ״רופא מוסמך״, שבמסלולים מסוימים מתמנה כדין בידי המוסד, לבין ״פוסק רפואי״ שמינויו נתון לשר. ההכרעה נוגעת לקבוצה השנייה, ובה פוסקים בוועדות לנפגעי עבודה, ופוסקים בוועדות רפואיות לעררים.

השינוי נועד לצמצם את תלות הפוסקים בגוף שבעניינו הם נדרשים להכריע.