ביטוח לאומי נגד האוצר: הקרב על הקצבאות מתפוצץ

הקרב בין משרד האוצר לביטוח הלאומי על עתיד הקצבאות בישראל עלה מדרגה הבוקר, ראשון 7 ביוני, והפעם הוא כבר לא מתנהל רק במסמכים, תחזיות ותדרוכים. הוא מתנהל מול ציבור שלם של קשישים, אנשים עם מוגבלות, ילדים נכים, משפחות מעוטות הכנסה ומי שתלויים בכל חודש בתשלום שמגיע מהביטוח הלאומי.

ברקע הדברים עומדים פרסומים בתקשורת, שלפיהם באוצר מזהירים כי בשנת 2029 הביטוח הלאומי לא יוכל לעמוד בנטל הקצבאות ללא התערבות ממשלתית.

על פי הפרסום, קרן הביטוח הלאומי לא תספיק לכיסוי תשלומי הקצבאות כבר בשנת 2029, והמדינה תידרש לכסות את הגירעון מתקציבה. עוד נכתב כי באוצר מצביעים על עלייה בהוצאות בתחומי הסיעוד וקצבאות הילדים הנכים, לצד שורה של סיכונים תקציביים נוספים בשנים הקרובות.

אלא שהביטוח הלאומי לא נשאר חייב. בתגובה רשמית שפורסמה הבוקר, נכתב: "משרד האוצר יצא בתדרוך עיתונאים בנוגע לקיצוץ קצבאות. למען הסר ספק, מה שפורסם – לא נכון(!) הביטוח הלאומי הוא הגוף שאמון על הנושא – גוף חי, מתפקד ומשלם קצבאות לאזרחי ישראל – וללא קיצוצים! בשוטף ובעת חירום".

לא רק ויכוח מספרים

על פניו, מדובר בעוד מחלוקת תקציבית בין שני גופים ממשלתיים. בפועל, זו מחלוקת שנוגעת לאנשים שהחיים שלהם בנויים סביב תאריך כניסת הקצבה לחשבון. עבורם, כל כותרת על "קיצוץ", "קריסה", "גירעון" או "רפורמה" אינה דיון מאקרו כלכלי.

זו חרדה מיידית: האם הכסף ייכנס? האם הקצבה תיפגע? האם מישהו בירושלים החליט לשנות את הכללים?

בגלובס דווח כי באוצר מזהירים מפני פתרונות כמו קיצוץ רוחבי בקצבאות או העלאת תשלומי הביטוח הלאומי לציבור העובד, ומצביעים גם על אוכלוסיות שמשלמות דמי ביטוח מופחתים או מינימליים.

לפי הפרסום, באוצר רואים בחלק מהקבוצות האלה פוטנציאל לגבייה של מיליארדי שקלים, לצד רפורמות אפשריות בחלוקת קצבאות ספציפיות.

הביטוח הלאומי, מנגד, מנסה לעצור את הפאניקה. בהודעה החריגה שפרסם נכתב עוד: "אנו קוראים לציבור לא להילחץ ולדעת שהביטוח הלאומי ימשיך לייצג אותו לטובת המשך קבלת סיוע בעת הצורך – וכך יהיה".

מי משלם את מחיר הבהלה

הבעיה היא שגם כאשר הביטוח הלאומי מרגיע, עצם המאבק הפומבי מול האוצר כבר עושה את שלו.

ציבור הזכאים שומע מצד אחד תחזיות על גירעונות, קיצוצים וגזירות, ומצד שני הבטחות שהכול ממשיך כרגיל. בין שתי הגרסאות האלה נמצאים האנשים החלשים ביותר במערכת.

הם לא מנהלים תדרוכים. הם לא מחזיקים מצגות תקציביות. הם לא יושבים בצוותים בין משרדיים. הם רק מנסים להבין אם גם בחודש הבא יהיה להם ממה לשלם שכירות, תרופות, מטפלת, ציוד לילד או נסיעה לטיפול.