ניהול התנדבות זה מקצוע / ליאורה ארנון

כשאנו שומעים בשנים האחרונות, מול מלחמה ממושכת, פינוי אוכלוסיות ופגיעה בקהילות, על כאלה שעוזבים הכול כדי לסייע למשפחה שפונתה מביתה, על מתנדבים שמלווים קשישים בודדים או על אלפי אזרחים שמתגייסים בשעת חירום, אנחנו מתרגשים. ובצדק. מצב החירום שאנו נמצאים בו כבר למעלה משלוש שנים ממחיש את כוחה של ההתנדבות בחברה הישראלית.

אבל התגייסות מרשימה, גדולה ככל שתהיה, אינה מבטיחה כשלעצמה השפעה מתמשכת. כדי להפוך את גלי ההתנדבות לעשייה משמעותית, בטוחה ובת קיימא, נדרש הרבה יותר מרצון טוב. מי שדואגים שהמתנדבים יגיעו למקום שבו באמת זקוקים להם, שהתפקיד יתאים ליכולותיהם, שיקבלו הכשרה וליווי, ושההתלהבות הראשונית תהפוך למחויבות ולתחושת משמעות לאורך זמן, הם מנהלות ומנהלי ההתנדבות. אנשים שעוסקים באחד המקצועות החשובים בחברה הישראלית, וגם באחד הפחות מובנים ומוכרים.

הרבה יותר מלארגן אנשים שרוצים לעזור

"אני מנהלת התנדבות", היא אומרת. "אה, אז את משבצת מתנדבים?" שואלים אותה. לפעמים מוסיפים בחיוך: "איזה כיף לך לעבוד עם אנשים שרק רוצים לעשות טוב". זה באמת חלק נפלא מהתפקיד, אבל חלק קטן ממנו.

מנהלת התנדבות עשויה להתחיל את היום בדיון הנהלה על האופן שבו ההתנדבות יכולה לסייע לארגון להשיג את מטרותיו. בהמשך לשוחח עם מתנדב ותיק שמרגיש שכבר אין לו מקום. אחר כך לשכנע מנהל מחלקה לשלב מתנדבים בעבודתו, להתמודד עם קונפליקט בין מתנדבת לאשת צוות ולקראת סוף היום לבחון כיצד להתאים את מערך ההתנדבות לצרכים המשתנים של הקהילה.

היא תידרש לקבל החלטות לא פשוטות: מה עושים כשמתנדב מסור ואהוב אינו מתאים עוד לתפקידו? כיצד מאזנים בין רצונו של אדם להתנדב לבין האחריות לשלומם של מקבלי השירות? איך מפטרים מתנדב שכבר אינו תורם לארגון? אלה אינן שאלות של תפעול. אלה שאלות של ניהול, מנהיגות, אתיקה ושיקול דעת מקצועי.

ויש בתפקיד אתגר ייחודי: בניגוד לעובדים בשכר, המתנדבים אינם מחויבים לארגון מכוח יחסי עבודה. הם בוחרים להגיע, ויכולים להחליט כל פעם מחדש אם להמשיך. לכן ניהול התנדבות אינו יכול להסתמך על סמכות פורמלית בלבד, אלא מחייב יצירת משמעות, אמון, שייכות ומחויבות הדדית. זו מומחיות שצריך ללמוד ולפתח. לא די באהבת אדם ובמסירות.

ארבעה כובעים, מקצוע אחד

במחקר שערכתי באוניברסיטה העברית, בהנחייתה של פרופ' מיכל אלמוג-בר, רואיינו עשרים מנהלות ומנהלי התנדבות בארגוני החברה האזרחית. מהראיונות עלתה תמונה של תפקיד בעל ארבעה ממדים, שמתקיימים זה לצד זה, לעיתים באותו יום עבודה.

אסטרטגיה: לא רק להגיב לבקשות למתנדבים, אלא לעצב את הדרך שבה הארגון משלב התנדבות בקידום מטרותיו: לזהות צרכים, לפתח מדיניות ולבנות שותפויות.

איש ביצוע: לבנות את התהליכים שמאפשרים להתנדבות להצליח, מפיתוח תפקידים ומשיכת מתנדבים, דרך קליטה, הכשרה וליווי, ועד הוקרה ופרידה.

מחנך: להוביל שינוי תפיסתי בארגון, ולעזור להנהלה ולעובדים להבין שמתנדבים אינם כוח עבודה חינמי, אלא שותפים בעלי ידע, רצונות וצרכים משלהם.

שומר סף: להזכיר לארגון שלצד צרכיו קיימים גם הצרכים והזכויות של המתנדבים, להגן עליהם, ולעיתים להתעקש על עמדה מקצועית גם כשאינה הנוחה ביותר לארגון.

מנהלי ההתנדבות נדרשים להחזיק בארבעת הכובעים האלה, ולעבור ביניהם ללא הרף. הם אינם רק מנהלים את המתנדבים, אלא גם מובילים את האופן שבו הארגון חושב על התנדבות, נערך אליה ומאפשר לה להצליח.

המחיר של היעדר הכרה

למרות מורכבותו, ניהול התנדבות עדיין נתפס במקומות רבים כתפקיד שכל אחד יכול לבצע. לעיתים האחריות מוטלת על עובד שכבר ממלא תפקיד אחר בארגון, ללא הכשרה ייעודית, ללא הגדרת תפקיד ברורה וללא סמכות התואמת את האחריות. המנהלים שרואיינו תיארו בדידות מקצועית ומאבק מתמיד על הלגיטימציה לתפקידם, לצד תחושות עמוקות של סיפוק וגאווה. חמישה מתוך העשרים עזבו את תפקידם בתוך זמן קצר. ידע וניסיון רבים אובדים כשאנשי מקצוע מנוסים עוזבים בהיעדר אופק מקצועי בתחום. לא תמיד חסרים אנשים שרוצים להתנדב, אבל לרוב חסר ניהול שיודע לאפשר להם להישאר.

בעשורים האחרונים התפתח ניהול ההתנדבות לתחום ידע מובחן, עם מחקר, מודלים, סטנדרטים, קודים אתיים, התאגדויות מקצועיות ומסלולי הסמכה ברחבי העולם. עם זאת, יש להבחין בין מקצוע בעל גוף ידע ומומחיות לבין פרופסיה שזכתה להכרה ציבורית ומוסדית. ניהול ההתנדבות עדיין בתהליך התגבשות: תנאי הכניסה לעיסוק, מסלולי הקריירה והטמעת סטנדרטים מקצועיים עדיין אינם מבוססים דיים.

הצורך אינו מוגבל לשעת חירום. הוא קיים בכל יום, בבתי חולים, בבתי ספר, בארגוני רווחה, ברשויות המקומיות, במשרדי הממשלה, בארגוני החברה האזרחית ובאלפי יוזמות קהילתיות.

לא רק לומר תודה, להכיר במקצוע

ביום מנהלי ההתנדבות הבינלאומי, המצוין בעולם ב-5 בנובמבר, ראוי לעצור ולהודות לאנשים שמובילים את ההתנדבות על המסירות, האחריות וההתמודדות היומיומית עם אתגרים שלא תמיד נראים לעין. אבל תודה והוקרה אינן מספיקות.

אנחנו במועצה הישראלית להתנדבות קוראים לראשי הארגונים, הרשויות ומשרדי הממשלה להגדיר את תפקיד מנהל ההתנדבות ואת כישורי הליבה הנדרשים לו, ולמקם אותו קרוב להנהלה, עם סמכות ומעמד; להבטיח הכשרה מקצועית ופיתוח מתמשך, ולבנות מסלולי התפתחות וקידום מקצועיים, כך שאנשים יגיעו לתפקיד מתוך בחירה ויוכלו לצמוח בו לאורך שנים; להקצות תקנים ומשאבים התואמים את האחריות ולהמשיך לבסס סטנדרטים של איכות ואתיקה.

ובעיקר, לשנות תפיסה: ניהול התנדבות אינו פונקציה תפעולית שולית. הוא חלק מהיכולת האסטרטגית של ארגון, רשות או קהילה לייצר השפעה חברתית.

ולמנהלי ההתנדבות חשוב לומר: יש לכם מקצוע. מקצוע מורכב, עשיר בידע, המבוסס על מומחיות, ניסיון ושיקול דעת. אתם לא רק מחברים בין אנשים שרוצים לעזור לבין מי שזקוקים לעזרה. אתם בונים את התנאים שבהם הרצון לעזור הופך לעשייה בעלת ערך, להשפעה ולשינוי חברתי. התנדבות היא בחירה. ניהול התנדבות הוא מקצוע, והגיע הזמן שנתייחס אליו בהתאם.

ליאורה ארנון היא מנהלת הדרכה, מחקר ופיתוח הידע במועצה הישראלית להתנדבות, ומלמדת קורס על התנדבות וחברה אזרחית באוניברסיטה העברית.