מצבו הרפואי השתנה והעובד פוטר: יפוצה ב־120 אלף שקל

בית הדין הארצי לעבודה קיבל, בדעת רוב, את ערעורו של עובד ותיק בחברה הכלכלית לאשקלון – וקבע כי החברה העירונית לא קיימה הליך מסודר לבחינת ההתאמות שנדרשו בעקבות השינוי במצבו הרפואי. לעובד נפסק פיצוי של 120 אלף שקל, נוסף על הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.

העובד הועסק במשך יותר משני עשורים בהיכל התרבות באשקלון, תחילה כאיש חשמל ובהמשך כמנהל הטכני. משנת 2019 חלה החמרה במצבו הרפואי, והוא עבר בין היתר ניתוח מעקפים וניתוח גב והתמודד גם עם לקות שמיעה. בתקופות שבהן נעדר הועברו חלק ממשימותיו ומסמכויותיו לעובדים אחרים. רופא תעסוקתי התיר לו לשוב לעבודתו בכפוף למגבלות, ובהן הימנעות ממאמץ פיזי ומהרמת משאות ושימוש באמצעי הגנה מפני רעש.

הסמכויות הועברו ולא הוחזרו

בית הדין הכיר בכך, שבמהלך היעדרויותיו הייתה החברה רשאית להעביר משימות לעובדים אחרים, כדי להבטיח את המשך פעילות היכל התרבות. הבעיה התעוררה לאחר חזרתו לעבודה. לפי דעת הרוב, במקום לקיים עם העובד פגישה מסודרת, לבחון את הנחיות הרופא ולהגדיר אילו מטלות ימשיך לבצע ואיזו עזרה תינתן לו, החברה השאירה חלק מסמכויותיו בידי עובדים אחרים. לא הוצגה תוכנית ברורה של התאמות, חלוקת אחריות, או בחינה משותפת של המשך עבודתו.

השופטת סיגל דוידוב־מוטולה, שלעמדתה הצטרפו נציגות הציבור ורדה אדוארדס ורחלי בוהדנה, קבעה כי ההיעדרויות והאישור הרפואי לא העניקו לחברה היתר להגדיר מחדש את תפקידו כרצונה.

לא הוכח שנבדק תפקיד חלופי

באוקטובר 2021 זומן העובד לשימוע. החברה ייחסה לו קשיים בתפקוד, חוסר שיתוף פעולה ואי־ביצוע משימות. העובד טען מנגד כי תפקידו רוקן מתוכן וביקש לעבור לתפקיד אחר, בין היתר במרינה העירונית של אשקלון, שבה עבד בתקופת הקורונה. זמן קצר לאחר השימוע קבע רופא תעסוקתי כי העובד אינו כשיר לעבודה פיזית וכי בהיעדר תפקיד מתאים, ניתן לשקול פרישה רפואית. כעבור יומיים נמסרה לו הודעת הפיטורים.

דעת הרוב קבעה כי החברה לא הוכיחה, שבדקה באופן ממשי וסביר אפשרויות להמשך העסקתו, בתפקיד חלופי. מעסיק אמנם אינו חייב ליצור משרה חדשה, אך עליו לבצע בדיקה כנה ומתועדת, במיוחד כשמדובר בעובד ותיק ובמעסיק בעל מאפיינים ציבוריים.

בית הדין האזורי דחה התביעה

בשלב הראשון דחה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע את תביעת העובד. הוא קיבל את עמדת החברה שלפיה התקיימו קשיים בתפקודו עוד לפני ההחמרה במצבו הרפואי וקבע כי השימוע לא היה למראית עין. בית הדין הארצי לא ביטל את כל הממצאים האלה. דעת הרוב הכירה בכך, שגם בהתנהלות העובד נמצאו פגמים, וכי החברה הייתה רשאית לבחון את המשך העסקתו. עם זאת, אבל נקבע כי קשיים מקצועיים אינם פוטרים מעסיק מחובתו לבחון התאמות ולפעול בתום לב.

הטענות להתנכלות תעסוקתית, להפליה מחמת גיל, ולזכאות לסעדים נוספים – לא התקבלו.

דעת המיעוט: רק 25 אלף שקל

השופטים חני אופק־גנדלר ועמיצור איתם חלקו על מסקנת הרוב וסברו כי יש לתת משקל לממצאי בית הדין האזורי בדבר חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקוד העובד. גם שופטי המיעוט סברו שהיה ראוי לקיים עמו שיחת תיאום ציפיות מסודרת, אך ראו בכך פגם מצומצם יותר המצדיק פיצוי של 25 אלף שקל בלבד. כאמור לעיל, עמדת הרוב התקבלה, והחברה חויבה לשלם לעובד 120 אלף שקל ועוד 20 אלף שקל הוצאות בשתי הערכאות.