יעל גרינברג: "עמרי הוא מתנת יום הולדת לכל החיים"

יעל גרינברג (53) ממושב גני עם בדרום השרון, נשואה באושר מזה 25 שנה שנה לאופיר, והיא אמא של יואב (23), עמרי (21), אלעד (15) ו-איילה (11).

יעל נולדה

יעל גרינברג. צילום: פרטי

ב-02 באפריל, 1970, ורצה הגורל, באותו יום בדיוק בשנת 2008, זכתה יעל ללדת את בנה – עמרי, שאובחן כאוטיסט. עוד מקרי היה, שיום זה הוכר על ידי ארגון האומות המאוחדות כיום המודעות העולמי לאוטיזם, שמטרתו קידום ההסברה והמודעות לאוטיזם, לטיפול בו ולהגברת המודעות לאנשים עם אוטיזם. כך, ובמהלך 21 השנים האחרונות, החלה יעל לחגוג שני ימי הולדת באותו המועד.

משפחת גרינברג. צילום: יעל גרינברג אלבום משפחתי

גרינברג מספרת כי אין קלישאות, בניגוד לעמרי, או כל אדם אחר עם צרכים מיוחדים – אוטיזם אינו מתנה. "הייתי שמחה עבור עמרי, אם היה זוכה בחיים הרבה יותר קלים. אבל אנו באופטימיות שבה בחרנו לגדל את עמרי, ובתמורה הענקית שמשפחתי ואני מקבלים על כך כל יום מחדש".

הדבר הכי מאתגר בעייני גרינברג, בגידול ילדים (לא רק ילדים עם צרכים מיוחדים), זה לקבל אותם כמו שהם: "זו לא קלישאה. לא מספיק להגיד את זה או לחשוב את זה, צריך להרגיש את זה. כי זה מה שהילדים צריכים".

גרינברג מוסיפה כי "אנשים על הספקטרום האוטיסטי חיים ללא 'שכבת עור'. אותו סט כלים רגשי שיש לכולנו במידה כזאת או אחרת, שמאפשר לנו להתמודד עם שינויים ומצבי אי וודאות. עמרי שלי חי ללא אותו 'עור'",, מסבירה יעל, "זאת לא מוגבלות שניתן לראות בעיניים אבל היא קשה ולעיתים אכזרית, משום שבעקבותיה, חי האדם כל דקה, שעה ויום של חייו בחרדה גבוהה ותמידית מכל מה שסובב אותו. אפילו לי, כאמא של עמרי, שמכירה אותו מיום שנולד, לקח זמן רב עד שהבנתי את התמונה השלמה של המוגבלות שהופכת את חייו למפחידים וקשים".

לייצר סביבה וודאית עם חוקים ברורים שאינם משתנים עבור אדם עם צרכים מיוחדים, זאת משימה יומיומית, שכל המשפחה יחד צריכה להתגייס אליה על מנת שתצליח. להתגייסות הזאת, יש מחיר אך גם תמורה עצומה. "עמרי, מבלי להיות מודע לכך, עזר לאחיו לגדול כאנשים עם מודעות לחולשות ולמצוקות של אחרים, הבנה של ערך הערבות ההדדית בתוך המשפחה וגם מחוץ לה והכי חשוב: פרופורציות!", מציינת גרינברג, כהורים למדנו ועדיין לומדים מעמרי – שיעור בצניעות, התמודדות עם קשיים, עיקר וטפל, והודיה על הקיים".

למען הילדים והבוגרים שמאובחנים על הרצף האוטיסטי גרינברג מבקשת :"בפעם הבאה שתפגשו במרחב הציבורי אדם שהתנהגותו תיראה לכם מוזרה: יקפוץ, יזוז ממקום למקום בחוסר שקט, ינפנף בידיו, יבכה, יצחק או ישיר באופן לא מותאם, זכרו דבר אחד: הוא בסך הכל מפחד".

משפחת גרינברג. צילום: יעל גרינברג אלבום משפחתי