טמרה כמשל: בישראל מדיניות תכנונית מפלה ארוכת שנים

עשרה ימים לאחר פרוץ מלחמת "ברזל", ב-17.10.23, סייר מבקר המדינה במועצות האזוריות מטה אשר ומעלה יוסף ובעיר מעלות-תרשיחא. חמישה ימים לאחר מכן, ביקר גם במבואות החרמון, בגליל העליון ובקריית שמונה.
בסיכום הסיורים ציין המבקר: "עלו צרכים ופערים בתחומים אלה: צורך בציוד, בהכשרה ובהסדרת מתכונת ההעסקה של כיתות כוננות; מיגון של מבנים, בתי מגורים ומוסדות חינוך; והתאמת המקלטים הציבוריים לשהייה ממושכת".

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן בסיור. צילום: משרד מבקר המדינה

חמש שנים קודם לכן, לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2018, כ-2.5 מיליון תושבים – כ־28% מהאוכלוסייה – חיו ללא גישה למיגון תקני. רק ל־38% מהאזרחים יש ממ"ד בדירה, והיתר (כ־34%) מסתמכים על מקלטים ציבוריים או פרטיים בבניינים משותפים.

בנוסף לדו"חות מבקר המדינה, לפני שנה ושמונה חודשים פורסמה ב"מעריב" אזהרה חריפה על היעדר מיגון במגזר הערבי. ביישוב טמרה, לדוגמה, בו מתגוררים כ־35,000 תושבים, אין אפילו מקלט ציבורי אחד, ורק חמש מיגוניות מוצבות בו.

חוסר ההיענות לאזהרות וחוסר יישום הלקחים גבו חיי אדם. כזכור, במהלך המלחמה עם איראן פגע טיל בבית פרטי בטמרה וגרם למותם של ארבעה בני אדם ולפציעתם של 13 נוספים.

מה שאומר המבקר

המבקר עצמו הודה לאחרונה כי אין טעם לעיין שוב בדו"חותיו – משום שלא יושמו. "בשנת 2020 פרסמנו דו"ח חמור ביותר על פערי המיגון במדינת ישראל", אמר. "נמצא כי קרוב ל־2.6 מיליון תושבים חיים ללא מיגון תקני. התקציבים שהוקצו לא מומשו, ותוכניות הממשלה לא תוקצבו".

דו"ח המרכז להעצמת האזרח תמך בקביעה זו: "תחום מיגון האוכלוסייה האזרחית סבל במשך שנים מהזנחה כרונית, מחסור בתקציבים, חוסר תיאום בין משרדי הממשלה ופערים חמורים בין קבוצות אוכלוסייה ואזורים שונים".

על אף התרעות קודמות, הפערים נותרים עמוקים – בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות, החברה הערבית והדיור הציבורי. מקלטים רבים אינם כשירים לשימוש, ובמוסדות החינוך והבריאות חסר מיגון תקני. החלטות ממשלה שהתקבלו בזמן המבצע יושמו באופן חלקי בלבד.

הממצאים המרכזיים בדו"ח:

כ־50% מהמקלטים הציבוריים אינם שמישים, וכ־20% מהם מסוכנים לשימוש.

רק 10% מתקציב מיגון מוסדות בריאות אושר בפועל.

עלייה בפניות לפטור מהיתר לבניית ממ"ד – אך היענות חלקית בלבד.

כשל בתיאום בין-משרדי והיעדר גורם מתכלל בממשלה.

היעדר מיפוי של צרכי המיגון באוכלוסייה.

היערכות ירודה למיגון אוכלוסיות ייחודיות: קשישים, נכים, עולים, בדואים ותושבים חסרי מעמד.

חוסר תפקוד של ועדות הכנסת והממשלה המופקדות על העורף.

המסקנה: הרשויות המקומיות פעלו לעיתים קרובות לבדן ובמהירות רבה יותר מהממשלה המרכזית.

דיור ציבורי שנפגע במלחמה. צילום: משה בן שמחון

פערי מיגון סוציו-אקונומיים

לפי מחקר של מרכז אדוה, הפערים במיגון תלויים ברקע הכלכלי של האזרחים: בעוד שבשלושת העשירונים העליונים כ־60% מהמשפחות גרות בדירה עם ממ"ד, בעשירונים התחתונים רק כ־30% נהנים מהגנה כזו.

הסיבה לכך נעוצה במדיניות תכנונית מפלה ובחלוקת משאבים בלתי שוויונית. תוכניות מיגון מבוססות על פרויקטי התחדשות עירונית, בעיקר תמ"א 38 – אך אלה נגישים רק למי שיש בידו את היכולת הכלכלית לקדם אותם.

חזקים בתותחים, חלשים בלקחים

המציאות היא שהמדיניות אינה מספקת פתרון לאוכלוסיות רבות. בישראל נהוג לדלג על השלב הקריטי של הערכת מדיניות: מה הצליח, מה נכשל, ואילו לקחים יש להפיק כדי להציל חיים.

אף שכרגע נשמרת הפסקת אש, טרם נחתם הסכם מדיני שיבטיח את השקט. טיל ששוגר הבוקר (שבת) מתימן ממחיש זאת היטב. הזירות בעזה ובצפון עדיין לא הוסדרו – ולישראל אין את הפריבילגיה לשאננות.
ישראל זקוקה להנהגה שמפיקה לקחים – ולא לעוד דו"ח שנשכח במגירה.