מחקר: איך אימהות שפונו מהצפון החזיקו מעמד
כחמישה חודשים אחרי שפונו מבתיהן, במלחמת חרבות ברזל, אימהות מיישובי הצפון עדיין לא ידעו מתי יוכלו לחזור. בינתיים הן ניסו לייצר לילדיהן שגרה בחדרי מלון, להתמודד עם חוסר הוודאות ולמצוא תמיכה בעצמן. ראיונות עם 19 מהן מתארים כיצד הפינוי הממושך שינה את חיי המשפחה ואת תפקידן בתוכה.
המחקר, מאת איריס מנור בנימיני, ערגה קפולניק, שיר עמוס, מור חן-כהן ושי אפרים לוז, פורסם בספטמבר 2026 בגיליון 129 של כתב העת "ביטחון סוציאלי" של הביטוח הלאומי. הראיונות נערכו במרץ 2024, בזמן שהמלחמה נמשכה. כל המשתתפות היו אימהות יהודיות נשואות שפונו עם משפחותיהן בהוראת הממשלה למלונות באזור הצפון.
לשמור על שגרה במלון
המלון סיפק למשפחות מקום בטוח לשהות בו, אבל המעבר שיבש פעולות יומיומיות כמו הכנת אוכל וכביסה ושינה את האופן שבו התנהלו חיי המשפחה. לצד הדאגה לילדים והניסיון להעניק להם תחושת יציבות, האימהות תיארו עומס רגשי וחוסר ודאות בנוגע לעתיד. הראיונות תיעדו גם יוזמה והסתגלות, כשהאימהות מצאו דרכים לנהל את חיי המשפחה בתנאים החדשים.
מה קורה לקהילה בפינוי
חלק מהאימהות הגיעו למלונות עם אנשים שהכירו מהיישוב שממנו פונו. אחרות הגיעו לסביבה שבה לא הכירו את המפונים האחרים. בעדויות עלו תחושות של שייכות לצד בדידות וניכור, וכן הצורך לבנות קשרים חדשים כשהתמיכה המוכרת לא הייתה זמינה.
החוקרים מציעים שבפינויים עתידיים המענה יכלול גם תמיכה רגשית לאימהות, לצד מענה לצורכי היומיום. עוד הם ממליצים לחזק את הקשרים הקהילתיים ולשתף את האימהות בהחלטות הנוגעות לחיי המשפחות בזמן הפינוי.
תגובות