אודי כגן במונולוג. צילום מסך מתוך יו טיוב
אודי כגן במונולוג. צילום מסך מתוך יו טיוב

צפו: המונולוג המצמרר של אודי כגן על "המחלה השקופה"

מונולוג אישי, הומוריסטי ועצוב על הלם הקרב שלו, שהעלה הסטנדאפיסט לרשתות, זכה למיליוני צפיות וגל של תגובות מחזקות - ונרגשות במיוחד. חובת צפייה
מערכת | 27.08.2025

בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות, שיתף הקומיקאי אודי כגן קטע אישי ונוקב מתוך מופע הסטנדאפ שלו, שבו חשף את התמודדותו עם הלם קרב מאז שירותו הצבאי במבצע "חומת מגן". המונולוג, שנמשך 21 דקות ונושא את הכותרת "אודי כגן – הלם קרב", צבר בתוך יממה מעל 1.5 מיליון צפיות בפייסבוק ועוד אלפי תגובות.

צפו בקטע המלא >>>


כגן, בן 44, סיפר – בכאב ובהומור – על ההתקפים הראשונים שחווה במהלך טיול לדרום אמריקה לאחר השירות: קוצר נשימה, דפיקות לב ותחושת חרדה קשה. עם שובו לישראל, ההתקפים הלכו והתגברו, עד שהפכו לחלק משגרת יומו. לדבריו, "הלם קרב זו מחלה שקופה. אי אפשר לראות אותה, אבל אפשר להרגיש אותה".

"אני לא ראוי"

הבושה והפחד מנראות גרמו לו לשתוק במשך שנים. הוא הסתתר, הדחיק והעמיד פנים, עד שמצא את עצמו שוקע בהתמכרויות לאלכוהול ולסמים קשים. "לא הייתי צריך אויבים כי היה לי אותו – הקול הפנימי שאמר לי שאני לא ראוי", סיפר. לדבריו, ההתמכרויות הקשות נמשכו כ-12 שנים.

רק אחרי שבר אישי הגיע המפנה: הוא ביקש עזרה, נגמל, שיקם את חייו, התחתן והקים משפחה. אלא שאירועי 7 באוקטובר עוררו מחדש את השדים: "התחלתי לפזר סכינים בבית, לקנות אלות בייסבול, לא לישון. תחושת סכנה תמידית". שיחה פשוטה עם אשתו, שהזכירה לו "לנשום", הייתה רגע המפתח לחזרה לדרך ההחלמה.

בסיום הקטע אמר כגן: "הדבר הזה גדל בחושך, בבושה, בדממה. אבל מת מהר מאוד באור. והאור – זה אנחנו".

"מרגש, כואב, מרפא"

התגובות ברשת לא איחרו לבוא: שלום אסייג כתב כי מדובר בקטע הסטנדאפ הטוב ביותר שראה, "מצחיק, מרגש, כואב ומרפא". רשף לוי החמיא: "אתה לוקח את הגאונות שלך בקומדיה ועושה איתה את העבודה של המלאכים". חברת הכנסת מיכל וודינגר ציינה: "הלם קרב הוא מציאות יומיומית של רבים מאז המלחמה. ההומור שלך מאפשר לגעת בפצע ולבחור בחיים". העיתונאי נדב איל הוסיף: "מה שאודי כגן עושה כאן הוא חשוב, נוגע, עצוב ומצחיק, רב השראה ויש בו תקווה".

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לבנו עם הנפגעים.ותפילותנו מלוות אותם זה מה שאנחנו יכולים..