מי שמבקש את קולנו, שייקח אחריות על הטיפול

בבחירות הקרובות יבקשו ממני לבחור מי ינהל את המדינה. אבל עוד לפני שאגיע לקלפי, אצטרך להבטיח שיהיה מי שיעזור לי לקום מהמיטה, להתלבש ולצאת מהבית. עבורי, כאדם עם מוגבלות, זו שאלה יומיומית, שהתשובה עליה תלויה גם בכסף.

לאחרונה ראיינתי עובד זר לצורך העסקתו כמטפל. אחת מדרישותיו הייתה תשלום של 150 שקלים בשבוע לרכישת תבלינים המאפיינים את ארץ מוצאו, מעבר למשכורת. אני מכבד את רצונו לאכול מזון מוכר ואהוב. אלא שבין התחשבות בהעדפותיו לבין דרישה להתחייב לתשלום נוסף של כ־650 שקלים בחודש, יש מרחק כלכלי משמעותי.

״אל תסכים״, יאמרו לי. אבל מי יעזור לי למחרת בבוקר? כאשר סירוב עלול להשאיר אדם ללא סיוע ברחצה, בלבוש או בשירותים, כוח המיקוח שלו מוגבל מאוד. ככל שדרישות כאלה הופכות לנורמה, האפשרות לחפש עובד אחר מאבדת ממשמעותה. במצב כזה, ההסכמה עלולה לבטא הכרח יותר מאשר בחירה.

״לשם כך אתה מקבל קצבת שירותים מיוחדים״, ישיבו אחרים. אלא שעצם קבלת הקצבה אינה מוכיחה שהיא מספיקה. צריך לבחון אותה מול מלוא עלויות ההעסקה, הזכויות הסוציאליות והצורך במחליף בזמן מנוחה וחופשה. כשהקצבה אינה מכסה את העלות, האדם משלים מכיסו; כשהוא מתקשה, המשפחה נדרשת להתגייס.

כך, במידה מסוימת, החלפנו את הנטל הפיזי של הטיפול בנטל הכלכלי הכרוך בו. גם אדם שמנהל בעצמו את חייו ואת העסקת המטפל עלול להיאלץ להישען על הוריו המזדקנים כדי לממן את הסיוע.

לעובד מגיעים שכר הוגן וזכויות מלאות. גם למטופל מגיע ביטחון שיוכל לקבל טיפול. נדרשים פיקוח אפקטיבי ותנאים שקופים, המבחינים בין זכויות מחייבות לבין דרישות לתשלומים נוספים.

לכן, לקראת הבחירות לכנסת, אני מציע רפורמה: חברה ממשלתית שתעסיק את המטפלים, תבטיח את זכויותיהם ותהיה אחראית למציאת מחליפים ולרציפות הסיוע. הזכאי ישלם לה דמי שימוש קבועים ובני־השגה, ויהיה שותף בבחירת המטפל ובהתאמת הטיפול לצרכיו. ההשראה היא מתכונת רכישת דירת נ״ר בדיור הציבורי: אחריות ציבורית להעמדת פתרון מותאם, לצד השתתפות מוסדרת של הזכאי בעלותו.

מהמפלגות המבקשות את קולנו אני מצפה להתחייבות מעשית: מנגנון, תקציב ולוח זמנים. האחריות להבטיח סיוע חיוני אינה יכולה להישען על יכולת המשפחה להשלים את החשבון. ביום הבחירות מבקשים מאיתנו להכריע מי יישא באחריות למדינה. הגיע הזמן שהאחריות הזאת תגיע גם אל מי שזקוק לעזרה כדי לקום בבוקר.

הכותב הוא עו"ד ומגשר אברהם יאיר רואש, המתמודד עם שיתוק מוחין, עוסק בעריכת צוואות וייפוי כוח מתמשך וחבר בוועדה לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות בלשכת עורכי הדין.

עוד לקראת הבחירות ברגישות: מה מבטיחות המפלגות לאנשים עם מוגבלות | בדיקת רגישות: מי הוביל ביוזמות בתחום הרווחה בכנסת