יהושע גרוסמן יחגוג 100 רחוק מהבית בניר עם

לרגל ציון יום השואה הבינלאומי (שחל בסוף השבוע, 27.1) ובצל ימי המלחמה, שר הרווחה יעקב מרגי הגיע למלון הרודס בתל אביב, המארח את המפונים מקיבוץ ניר עם על מנת להעניק תעודת הוקרה ליהושוע גרוסמן – ניצול שואה שיחגוג השנה גיל 100 התעודה ניתנה לו כאות הוקרה על פועלו הרב עבור מדינת ישראל במסגרת פעילות משרד הרווחה להנצחת גבורת שורדי השואה.

מידי שנה המשרד מעניק תעודות הוקרה לשורדי שואה שמגיעים לגיל 100, שחתומה על ידי שר הרווחה ומנכ״ל המשרד.

גרוסמן יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-100, אך לא דמיין שאת חגיגות אלה ייערוך הרחק מנופי ביתו שבקיבוץ ניר עם. הוא נולד וגדל בסרביה והחל תהליך עלייה לארץ בשנת 1940 אך נתקל בקשיים רבים בדרך כאשר נסגרו הגבולות בעקבות מלחמת העולם השנייה. באומץ לב בחר יהושוע להמשיך במאמצים לעלות לארץ למרות ההזדמנות שהייתה לו לשוב לעיר הולדתו בחירה שלמעשה הצילה את חייו לאחר שהתברר שכל מי ששב בחזרה לעיר נספה בשואה.

למרות התלאות הרבות בדרך, יהושוע המשיך את מסע העלייה לישראל תוך שבמהלכו התוודע לכך שכל משפחתו נספתה גם היא בשואה. יהושוע שהה על אונייה יחד עם מעפילים במשך כ-4 חודשים עד שהבריטים השתלטו על האונייה וכלאו אותם בעכו ובעתלית במשך כשנתיים.

בשנת 1943 יהושוע השתחרר מהכלא, הגיע לארץ ישראל והחליט לקח חלק משמעותי בהקמת יישובים רבים בנגב המערבי ביניהם קיבוץ ניר עם וחצרים. גרוסמן וחבריו זכו לכתוב פרק משמעותי בהיסטוריה של ארץ ישראל לקחו חלק במבצע ההתיישבות הגדול בנגב , הקמת 11 הנקודות והקמת תעלת המים בנגב. יהושוע היה מהמתיישבים הראשונים של קיבוץ ניר-עם בו מתגורר עד היום.

"עשינו היסטוריה"

הוא סיפר בהתרגשות כיצד הגשים את החלום הגדול להגיע לארץ וגם להיות חלק מההיסטוריה של הקמת המדינה. "זכיתי להיות בין המתיישבים הראשונים והגשמתי את חלום נעוריי, מה עוד אפשר לבקש?"

הקיבוץ היה כל חיי של יהושוע, כאשר הוא מדבר עליו עיניו נוצצות מהתרגשות. מאז הקמתו יהושוע לעולם לא עזב את הקיבוץ, גם במלחמת השחרור, אחרי הפגז הראשון הוציאו את הנשים והילדים מהקיבוץ בכדי להעניק להם הגנה, אך יהושוע בחר להישאר להילחם ולהגן על הקיבוץ. "אני מאוד נרגש,  אני וחבריי עשינו היסטוריה".

יהושוע היה נתון למתקפת הפתע של חמאס בשבת ה-7 באוקטובר ונאלץ להסתגר בביתו מחשש לחדירת מחבלים, הוא לא חשש מכלום, אך הדבר היחיד שהדאיג אותו היה העובדה שהוא חייב לעזוב את הקיבוץ. לאחר 24 שעות בהן היה סגור בביתו ללא חשמל נאלץ להתפנות מביתו אל מקום בטוח יותר, אל בית המלון הרודס בתל אביב יחד עם כל תושבי הקיבוץ בו הוא שוהה גם בימים אלה.

מדובר בפעם הראשונה בה יהושוע עוזב את ביתו בזמן מלחמה, זאת בניגוד למלחמות עבר בהן בחר להישאר ולהילחם על הקיבוץ אך הפעם לא נותרה לו ברירה אלא לעזוב וכך סיפר  בכאב: "כשבאו לי להגיד לי לעזוב את הבית זה היה נורא, מה פתאום לעזוב את הבית. אנחנו כאן כבר שלושה וחצי חודשים וכל יום בשבילי הוא כמו נצח, אני מקווה שבקרוב נחזור הביתה".

אור בתוך החושך

יהושוע מדבר על הגעגועים העזים לקיבוץ ועל הגינה בביתו אותה הוא היה מטפח באופן יומיומי, בימים אלה הוא מקווה לשוב בקרוב לקיבוץ ולהצמיח מחדש. לצד העשייה עבור המדינה, הקים יהושוע משפחה לתפארת עם ילדים נכדים ונינים וגם בימי המלחמה נולדה לו נינה שהוסיפה לו הרבה אור בתוך החושך.

יהושוע גרוסמן אמר בהתרגשות בטקס הענקת התעודה: ״היום כאשר אני מסתכל לאחור על כל מה שעשיתי בחיי זה לא יאומן, הגשמתי את חלומות נעוריי והספקתי כל מה שרציתי, וכשאני מביט בכל מה שיש כאן אני רואה שעמלינו לא היה לשווא״