זעקה בכנסת: חסמים קריטיים ומחסור בטיפול למשפחות האומנה

בוועדת העבודה והרווחה התקיים בשבוע שעבר דיון על הקשיים והחסמים העומדים בפני משפחות אומנה בישראל.

בפתח הדיון הוצגו נתונים על האומנה. כ-5,100 ילדים בישראל חיים במשפחות אומנה. 59% חיים אצל בני משפחה במה שמכונה "אומנת קרובים", 38% חיים אצל אנשים שאין עימם קשר משפחתי, במה שמוגדר כ"אומנת מאגר", ו-3% נמצאים באומנת חירום.

קושי מרכזי שעלה בדיון הוא גיל הזכאות לשהייה במסגרת משפחת אומנה ולליווי מערכתי. כיום, הזכאות מסתיימת בגיל 18. הדבר בעייתי במיוחד כשמדובר בצעירים חסרי עורף משפחתי, שאין להם רשת תמיכה יציבה, ומוצאים עצמם, אחרי גיל 18, ללא מסגרת רציפה או מענה מוסדר להמשך הדרך. הפתרון שהוצע בדיון, הוא להאריך בחקיקה את הזכאות לאומנה ולליווי עד גיל 21, לצעירים חסרי עורף משפחתי.

קושי נוסף שהציג אבי אלבאז, מנכ"ל הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה, הוא המבנה של תפקיד מנחת האומנה, היוצר עומס חריג ושחיקה וקושי בגיוס ושימור מנחות, במיוחד באומנת קרובים.

הקושי הזה רק החריף בתקופת המלחמה הממושכת. התחלופה הגבוהה בקרב מנחות האומנה פוגעת ברציפות הליווי לילדים ולמשפחות, מובילה לירידה באיכות ההנחיה והטיפול, מונעת בניית קשר מקצועי מתמשך, ומעמיקה את המחסור בכוח אדם עקב שחיקה.

המענה שהוצע הוא פיצול תפקיד המנחה לשלושה רכיבים: הנחיה מקצועית, טיפול משלים, ותפעול-מנהלה.

גדעון זעירא, חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, הציג סקירה שלפיה קיים קושי מיוחד במקרים שבהם אין הסכמה בין ההורה האומן להורה הביולוגי בהחלטות הנוגעות לילד בהקשר רפואי-פסיכיאטרי. במקרים מסוימים, התנגדות ההורה הביולוגי עלולה להביא לפירוק האומנה.

אתגר משמעותי נוסף שעלה בדיון קשור לנושא הדיגיטציה הכרוכה ברישום ילדים למסגרות חינוך.

כיום, להורים אומנים אין הרשאה לבצע רישום דיגיטלי לילדים שבאחריותם, כשרק ההורים הביולוגים יכולים להיכנס למערכת. לפיכך, האומנים נדרשים להגיע פיזית למחלקת החינוך ולבצע רישום ידני. הדבר גורם לטרחה ובזבוז ימי עבודה להורים אומנים, עיכוב ברישום, ושיבוץ של ילדי אומנה במסגרות מרוחקות מהבית.

הפתרון שהוצע הוא לאפשר להורים אומנים גישה לרישום דיגיטלי במערכת, או לאפשר למשרד הרווחה להעביר רישום מרוכז.

הדיון הסתיים בקריאה דחופה להסרת החסמים הבירוקרטים, המשפטיים והדיגיטליים.