"זה לא יהיה דומה לשום דבר אחר. יהיה קשה, קשה מאוד"

"אנחנו לא יודעים איך הם יחזרו, אבל דבר אחד ברור: הם יגיעו עם טראומות עמוקות מאוד", אומרת שמחה קמרי, עובדת סוציאלית מהאגף לשירותים חברתיים בדרום הארץ, המלווה משפחות חטופים, בראיון ל"רגישות" לקראת החזרה הצפויה של החטופים מעזה. לדברי קמרי, "השבי הזה היה ארוך במיוחד, ואין לנו מושג מלא על מה שהם עברו. כל מה שאנחנו יודעים הוא שזה יהיה קשה, מאוד קשה".

קמרי מחדדת: "השבי הזה לא דומה לשום דבר אחר שראינו בעבר. הם היו במציאות של רעב, פחד מתמיד, חושך, ובידוד מוחלט. אנחנו מדברים על אנשים שחיו בתנאים בלתי נתפסים. לאור כל זה, ברור לנו שהם יחזרו פגועים בכל הרמות = נפשית, פיזית ורגשית". היא מדגישה שעד היום טיפלו בצוותים שלה בחטופים שחזרו אחרי פרקי זמן קצרים בהרבה. "ברור שהאתגר יהיה גדול בהרבה ממה שראינו בעבר".

בשלב הראשון, היא אומרת, הפחד העיקרי הוא מהלא נודע. "אני חושבת שהפחד הכי גדול של כולנו, לא רק של המשפחות, הוא לגלות שחשבנו שמישהו בחיים ואז להבין שהוא לא, כי התקווה היא כל מה שמחזיק את המשפחות. אם נגלה שהמציאות שונה, זה יהיה הרגע הכי קשה לכולנו".

הקושי במשפחות הוא בלתי נתפס בימים האלה. "תארי לך את ההורים שיושבים בבית ורואים אחרים חוזרים, אבל הילד שלהם לא ברשימה. זה קשה מנשוא. הם ירגישו כאילו התקווה שלהם מתרסקת", היא אומרת, "הם מסתכלים על המשפחות שמתחבקות בשמחה, ורק שואלים את עצמם, ‘למה שלנו לא?’ זה רגע שמפרק אותך מבפנים. אתה מרגיש כאילו כל מה שאחזת בו, כל התקווה, נשמט לך מהידיים".

קמרי מציינת כי לאור ניסיון העבר, המערכת נערכת לטפל בחטופות בעדינות מיוחדת: "הנחיה ברורה היא שכל מי שיטפל בנשים שחוזרות מהשבי יהיו נשים בלבד – רופאות, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות. אנחנו יודעים שיש סיכוי גבוה שחלק מהן נפגעו מינית, ואין מצב שהן יוכלו להתמודד עם גברים בסביבתן, בטח לא בהתחלה. אנחנו נצמדים להנחיה הזו מתוך הבנה שזה חלק משמעותי בתהליך ההחלמה שלהן".

קמרי מספרת על העבודה עם המשפחות עד כה. "יש משפחות שמשתפות פעולה, ויש כאלה שמסתגרות, וזה הופך את העבודה שלנו לקשה יותר. אנחנו מדברים על ליווי של 24/7. זה כולל שיחות באמצע הלילה, ביקורים בלתי צפויים, ותמיכה בלתי נגמרת. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים את החרדה שלהן יחד איתן. זו עבודה אינטנסיבית משפיעה גם עלינו על אנשי הצוות עצמם, אנחנו, העובדות הסוציאליות, נכנסות לפוסט-טראומה משנית. זה בלתי נמנע כשאת כל כך מעורבת רגשית במה שעובר על המשפחות."

"אני עושה את זה כבר שנים, אבל ללוות משפחות חטופים זה משהו אחר לגמרי. זו תחושה של קדושה, של שליחות. אנחנו לא רק נותנים מענה מקצועי, אלא ממש חיים איתם את הכאב ואת התקווה".