אוריין חסידים סוגר מעגל של נתינה – טור אישי

אוריין חסידים, סטודנט שנה ג' להנדסת מחשבים באוניברסיטה העברית, כותב על סגירת המעגל שלו – מילד שקיבל מהקהילה לבוגר שנותן לקהילה חזרה. אוריין, שבילדותו השתתף באירועים של "המעגל של ג'רמי" חזר אחרי עשור וחצי להתנדב בעמותה כבוגר. אמנם  אירועי 7 באוקטובר ושירות המילואים לא אפשרו לו להשתתף באירועים האחרונים – אבל כעת הוא עם הפנים לקראת החזרה וההשתתפות באירוע פורים.

הנה הטור האישי של אוריין חסידים:

כאשר אני מתבונן על ימי הילדות שלי בירושלים, מתעוררים בי זכרונות מיוחדים. הייתה לנו ילדות פעילה ומלאת אנרגיה, עד שאירוע משפחתי הסיט את החיים שלנו למסלול אחר. אמא שלי היא אמא מדהימה שניצחה על התנהלות המשפחה והבית ביד רמה. היא היתה נוכחת מאוד בחיי כילד, מלאת שמחה ואנרגיה, רוקדת וצוחקת בבית ופעילה במסגרות בהם אני ושלושת אחיי למדנו. כאשת הוראה, זכינו שהחופשים שלה היו מסונכרנים עם החופשים שלנו, כך שהיא תמיד היתה סביבנו הילדים כאשר היינו בבית. כמי שגדלו בעיר, רוב שעות אחה"צ והערב בילינו בקן המשפחתי החם ומלא השמחה.

אוריין עם אחיותיו ואחיו באירוע של המעגל של ג'רמי (תמונה: מהאלבום המשפחתי)

משהו השתנה אצלנו בבית כשהייתי בכיתה ד' – אמא שלי חלתה בסרטן. ההורים שרצו לרכך מעט את המילה המפחידה הזו והקונוטציה הנוראית שלה העדיפו להשתמש במינוח "גידול", אך עדיין השתדלו שנהיה שותפים לתהליך ונבין מה קורה. באותה התקופה אמא שלי סבלה מכאבים, נהייתה חלשה יותר, פחות רוקדת וקופצת ובאופן כללי באותה התקופה היה לה פחות זמן וכוח להיות איתנו – הילדים – כבעבר. בחופשים היינו אנחנו הילדים לפעמים הולכים לישון אצל דודים כדי לתת להורים מעט זמן לנוח מהמירוץ הזה. היא עברה מספר ניתוחים וגם טיפולי כימותרפיה אשר גרמו לה לנשירת שיער וחולשה גדולה, אבל למרות הכל היא התמודדה עם המצב בגדלות נפש. המחלה השפיעה עליה, ולמעשה, היא השפיעה על כל המשפחה שלנו ושינתה את מסלול החיים אליו היינו רגילים עד התפרצות המחלה. היום אני יודע לומר שלמרות שזו היתה תקופה לא פשוטה, ההורים מאוד השקיעו כדי שנצלח את התקופה הזו עם ראש מורם וחיוך עד כמה שאפשר.

אוריין ומתנדבות באירוע של המעגל של ג'רמי, סוכות 6.10.23 (צילום: אישי)

בתקופה שבה אמא שלי התמודדה עם מחלת הסרטן הצטרפנו לקהילה של המעגל של ג'רמי, והצטרפנו לפעילויות שארגנו עבור הקהילה. אז, בשנת 2008, המעגל של ג'רמי רק הוקם, היינו קהילה מאוד קטנה ואינטימית, והלכנו איתם לפעילויות מהנות שאפשרו לנו לשבור את השגרה. התחושה היתה נפלאה, התאפשר לנו לצאת לפעילויות שלא תמיד יכולנו והיה לנו פנאי ליזום בעצמנו, כי ההורים היו עסוקים בהתמודדות היומיומית עם המחלה. בפעילויות האלו דאגו להכל – מקום אטרקטיבי ומעניין, ולעיתים אף פעילויות שונות במקביל לילדים ולהורים, הסעות וכמובן אוכל ונשנושים. פשוט אפשר היה להגיע וליהנות מיום כיף כזה או אחר, עם אנשים טובים שחושבים על הכל עבורנו. בנוסף, כמובן שקיבלנו את המרצ'דייז של העמותה – החולצה וכובע המצחייה הלבנים עם הלוגו הירוק עליהם, הסמלים האלמותיים של המעגל של ג'רמי. ההשתתפות באירועים הפכה להיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההתמודדות וההחלמה של המשפחה ותחושת הדאגה והאכפתיות ליוותה אותנו לאורך כל השנים וגם היום.

תקופת המחלה עברה, אמא החלימה ואנחנו חזרנו לקן המשפחתי אליו היינו רגילים, כמעט. אומנם השארנו את התקופה של המחלה מאחורינו אבל אמא שלי כבר הייתה חלשה יותר ולא חזרה להיות כפי שזכרתי אותה לפני המחלה. הזמן חלף, סיימתי יסודי, תיכון, ישיבת הסדר, שירות בהנדסה קרבית והתחלתי ללמוד הנדסת מחשבים באוניברסיטה העברית. בתקופה זו גילינו שהסרטן שוב התפרץ אצל אמא שלי וכעת בחיי הבוגרים הייתי מעורב הרבה יותר וכמובן תמכתי וליוויתי את אימי בטיפולים. לצד הלימודים לתואר שהיו ועדיין מאוד אינטנסיביים, ואולי דווקא בגללם, התחזק בי יותר ויותר הצורך לעשות משהו נוסף ולהתנדב. במהלך השנתיים הראשונות של הלימודים התנדבתי בעיקר דרך האוניברסיטה בתחומים הקשורים לחונכות ועזרה בלמידה. אבל משהו בתוכי חיפש לעשות משהו אחר, שלא מתעסק רק בלימודים וחשיבה אלא נותן יותר מקום לקשרים בינאישיים וחברותיים שלי. בזמן שחשבתי על פלטפורמה להתנדבות חברתית, הכובע והחולצה של המעגל של ג'רמי שתמיד מציצים אליי מהארון, קורצים לי ומזכירים לי את הימים ההם ואת החבורה המופלאה הזו, גרמו לי לרצות לחזור למקום ולארגון שנתן לי ולבוא אליו ולתת באמצעותו בחזרה.

אוריין וחברים למחלקה בשירות המילואים בעזה (צילום: ארי פורטנוי)

שמחתי לגלות שאותם אנשים טובים שזכרתי מילדותי ממשיכים גם היום לתמוך בקהילה שבינתיים גדלה וכוללת כבר מעל 1000 משפחות. התרגשתי להצטרף לאירוע הראשון שלי כמתנדב – אירוע שהתקיים בשישי באוקטובר, ערב שמחת תורה. הגעתי לאחר ליל הושענא רבה, שהיה נטול שינה, והייתי מלא אנרגיות חיוביות ושמחה. קיבלתי כמובן עוד כובע וחולצה…זה היה מרגש ומשמח להיות שוב בפעילות של המעגל של ג'רמי, להכיר כבוגר את אותם האנשים שבילדותי היו שם עבורי עם ימי הכיף והנתינה, אבל הפעם להיות מהצד שמעניק לילדים ולהורים. החוויה שלי באירוע הזה הייתה מדהימה. לראות את הילדים והמשפחות משתתפים באירוע, נהנים ויכולים להתנתק קצת משגרת היום-יום המתישה. זו לא היתה עבורי רק חוויה אישית, אלא זו היתה הזדמנות לתרום בחזרה לקהילה ולסגור מעגל. בוקר למחרת האירוע הראשון שבו השתתפתי, התעוררנו כולנו למלחמה הנוראית שפרצה בשביעי באוקטובר. גוייסתי למילואים ושירתתי כארבעה חודשים. בתקופה זו הייתי מנותק מהפעילות של המעגל של ג'רמי, אך כעת לאחר שחזרתי מהמילואים והתחלתי את השנה השלישית של הלימודים, אני חוזר להתנדבות בהתרגשות וציפייה לקראת אירוע פורים שיתקיים בסוף החודש.

אוריין חסידים בשירות המילואים בעזה (צילום: ארי פורטנוי)

אני מאמין שההתנדבות במעגל של ג'רמי לא רק עוזרת ומטיבה למשפחות שמגיעות לאירועים, אלא גם נותנת לי להיזכר ולגלות מי אני ומה באמת עושה לי כיף וממלא אותי – לראות איך עוד ילד עם חוויית ילדות מאתגרת מעלה חיוך ושוכח טיפה מההתמודדות שלו, ועוד הורים שיש להם סוף סוף קצת זמן לעצמם לנשום ולהתאוורר במקום להתעסק בכל הטרדות של האתגר הרפואי והאתגר ההורי. אני מתרגש לראות איך המעגל של ג'רמי  משפיע על הילדים וההורים ומכיר את ההשפעה הזו כילד. עבורי לחזור אל המעגל של ג'רמי כבוגר זו הזדמנות לתת למקום שבו אני קיבלתי, ולסגור מעגל.