"לא ניסיתי לעקוף. ברחתי מהשבת הארורה בבארי"

ינון גדסי, רס"ן במיל' ולוחם מילואים שחזר לא מזמן מרענון ברצועת עזה והציל משפחות בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, פרסם בסוף השבוע פוסט אישי וחשוף בקבוצת הפייסבוק "סיקרט תל אביב". בפוסט הוא סיפר על התקף פוסט-טראומה שחווה תוך כדי נסיעה. התוצאה: נסיעה פראית לרגעים, עימות עם נהג אחר, וכלב אחד שנשלף כאיום – ובעיקר, הבנה פנימית עמוקה של מה שעובר עליו.

"אני בן 33, הייתי במצוקה", הוא כתב. "לא ניסיתי לפגוע בך. לא ניסיתי לעשות פוזה על האישה שלצידי – היא אשתי. ניסיתי לברוח ממשהו בראש שלי, מהשבת השחורה בבארי".

בפוסט סיפר כיצד איבד שליטה זמנית על הרכב, חלף במהירות מסוכנת על פני רכב אחר, ולאחר שהנהג השני כעס, ניגש אליו, שלף את הכלב וניסה לפתוח את הדלת. "אני מבין אותך", כתב. "כעסתי על עצמי. זה לא היה 'ילד שעושה פוזה' – הייתי באמצע התקף. פריקת אדרנלין. לא אלימות".

ואז מגיע אחד הרגעים החזקים בפוסט: "רציתי לפתוח את החלון ולבקש סליחה, אבל היית עסוק בלהשתלט על הכלב. לא שמת לב שבכיסא שלצידי יש אישה עדינה, יפהפייה, שבוכה בהיסטריה. והיא צריכה להכיל את ההזיה הזו שוב ושוב".

סליחה כפולה

הפוסט נחתם בסליחה כפולה – גם לנהג שפגש ברמזור, וגם לאישה שלצידו. "אני בטוח שקיללת אותי כמה דורות אחורה, אבל אל תדאג – זה הגיע לי. תודה על זה אחי. תודה שהזכרת לי שהסביבה שלי לא אשמה במה שאני סוחב".

התגובות לא איחרו לבוא – ובגדול. בתוך שעות, הפוסט זכה ליותר מ-4,500 לייקים, מעל 500 שיתופים ומאות תגובות נרגשות מכל קצוות הארץ, שממשיכות לזרום.

אחת מהן כתבה: "הדמעות חונקות את הגרון. איזה לב ענק יש לך. איזו אינטליגנציה רגשית. אתה לא לבד, אנחנו אתך, גם אם אתה מרגיש אחרת".

מגיב אחר הוסיף: "אנשים לא מבינים מה עובר על מי שחוזר מהחזית. שופטים מבחוץ. אבל אתה בחרת בדרך אחרת – לשתף, להתנצל. זה כוח של ממש".

תביא חיבוק

רבים הזכירו את בני ובנות הזוג של לוחמים, שנאלצים לשאת את ההשלכות בלי מדים, בלי נשק – ועם הרבה אומץ. "כמה כוח יש באשתך שמכילה את זה איתך. גם לה מגיעה ההערכה הכי גדולה שיש", כתבה מגיבה נוספת.

בסיום הפוסט ביקש הכותב דבר אחד קטן: "צור קשר, תביא חיבוק. לא קרה כלום. תודה שאתה כאן. תודה שאתה מזכיר לי שגם בלחימה הפנימית – מותר לבקש סליחה".