ספורטאים בקולג'ים בארה"ב שמים קץ לחייהם. מחקר חדש בדק מדוע

מספר ההתאבדויות בקרב ספורטאים בקולג'ים בארה"ב הכפיל את עצמו ב-20 השנים האחרונות, כך עולה מניתוח נתונים שנערך על ידי איגוד הספורט הלאומי של המכללות בארה"ב (NCAA), ופורסם בכתב העת British Journal of Sports Medicine.

הניתוח מראה כי התאבדות היא, כיום, הגורם השני בשכיחותו למוות בקבוצה זו של צעירים, כאשר שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר נצפו בקרב רצים למרחקים ארוכים. שיעור ההתאבדויות בארה"ב עלה בכ-36% בכל קבוצות הגיל בין השנים 2001 ל-2021, מציינים החוקרים. עם זאת, הראיות לגבי פגיעותם של ספורטאים להתאבדות, בעיקר צעירים, עדיין סותרות.

כדי לספק מידע טוב יותר לגיבוש מדיניות ומאמצי מניעה, החוקרים ניתחו את שיעורי ההתאבדויות בקרב ספורטאי NCAA בין התאריכים 1 ביולי 2002 ל-30 ביוני 2022, ובחנו הבדלים בשיעורי ההתאבדויות לפי גיל, מין, גזע, רמה תחרותית, סוג ספורט, עונות השנה וימי השבוע. המחקר כלל ספורטאים שהתחרו לפחות בענף ספורט אחד במסגרת המכללות ברמות I, II ו-III של ה-NCAA. סיבת המוות, גיל, גזע וענף הספורט נקבעו על סמך דיווחים בתקשורת, מודעות אבל, נתיחות לאחר המוות ומסמכים רשמיים אחרים.

המוות סווג לקטגוריות: תאונות, רצח, התאבדות, מנת יתר לא מכוונת של סמים/אלכוהול, או סיבה רפואית.

ממצאים עיקריים ומגמות מדאיגות

במהלך 20 השנים שנבחנו, נפטרו 1,102 ספורטאים, מתוכם 128 (11.5%) התאבדו: 98 גברים (77%) ו-30 נשים. גילם הממוצע היה 20, והטווח נע בין 17 ל-24. יותר ממחצית (59%) מהמתאבדים היו לבנים. שיעור ההתאבדות השנתי בקרב גברים עלה לאורך התקופה, בעוד שבקרב נשים עלה החל משנת 2010 ואילך. זאת בניגוד לירידה בשיעורי המוות האחרים בין 2002 ל-2022.

מספר ההתאבדויות בקרב גברים עלה מ-31 בעשור הראשון ל-67 בעשור השני, ובקרב נשים עלה המספר מ-9 ל-21. סך הכול, שיעור מקרי ההתאבדות הוכפל מ-7.5% בעשור הראשון ל-15% בעשור השני, עד שבמהלך העשור השני הפכה התאבדות לגורם השני בשכיחותו למוות אחרי תאונות.

מספר מקרי ההתאבדות הגבוה ביותר נצפה בקרב רצים למרחקים ארוכים, ובקרב ספורטאים ברמות I ו-II בהשוואה לרמה III. עם זאת, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורים כאשר נבחנו לפי מין, גזע או ענף הספורט.

דפוסים עונתיים וזמניים

החוקרים מצאו כי גיל 20 הוא הגיל השכיח ביותר להתאבדויות (33 מקרים, 26%). רוב ההתאבדויות התרחשו בימי שני (25 מקרים, 20%) ושלישי (26 מקרים, 20%). במהלך חודשי הקיץ (יוני-אוגוסט) נרשמו בממוצע 6.7 מקרים בחודש, לעומת 12 מקרים בממוצע בחודש בשאר ימות השנה.

החוקרים מציינים מגבלות במחקר, ביניהן הסתמכות על דיווחי צד שלישי בהיעדר מערכת דיווח מחייבת לגבי מקרי מוות של ספורטאים, דבר שעלול להוביל להערכת חסר. כמו כן, לא נכלל מידע על בעיות נפשיות קודמות, כגון דיכאון וחרדה, בקרב המתאבדים.

לדברי החוקרים, "למרות שספורטאים נתפסים כאוכלוסייה הבריאה ביותר בחברה, הלחצים האקדמיים, הציפיות הפנימיות והחיצוניות, העומס הפיזי, הפציעות וזהותם הספורטיבית עלולים להוביל לבעיות נפשיות ואף להתאבדות".

הם הוסיפו כי ספורטאים עלולים לסבול גם מהטרדות ופגיעות בתוך המסגרת הספורטיבית, כולל התעללות נפשית, פיזית ומינית, וכן בריונות מצד הציבור או עמיתים.

בשנים האחרונות חידשה ה-NCAA את מאמציה לטיפול בבעיות נפשיות בקרב ספורטאים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי "למרות העלייה במודעות לנושא, שיעורי ההתאבדות ממשיכים לעלות".

החוקרים ממליצים על הגברת המשאבים לטיפול נפשי, סינון לזיהוי מוקדם של גורמי סיכון, הכשרת מאמנים וצוותי תמיכה לאיתור ספורטאים בסיכון ומתן גישה לאנשי מקצוע המתמחים בפסיכולוגיית ספורט.

מקור: British Journal of Sports Medicine.