גם באזעקות הבאות, הם יישארו בלי מרחב מוגן

ההנחיה להיכנס למרחב מוגן בתוך זמן קצר נשמעת בישראל כמעט כמו פעולה אוטומטית: שומעים אזעקה, קמים, נכנסים לממ"ד, למקלט או לחדר מדרגות מוגן.

אבל עבור אנשים עם מוגבלות וקשישים רבים, ההנחיה הזו אינה פעולה פשוטה – ולעיתים אינה אפשרית בכלל.

בדיון שקיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בחודש מרץ 2026 עלה כי מאות אלפי קשישים ואנשים עם מוגבלות עדיין חיים ללא גישה מספקת למרחבים מוגנים.

הנתונים שמציגה עמותת נגישות ישראל מחדדים את היקף הבעיה. בסקר מיוחד שערכה העמותה בנושא אנשים עם מוגבלות ומיגון נמצא כי 58% מהמשתתפים דיווחו שיש להם ממ"ד או מקלט, אך 42% נמצאו לא מוגנים: 18% דיווחו על מיגון שאינו נגיש, ו-24% דיווחו כי אין להם מיגון כלל.

ההתרעה קיימת – הדרך חסומה

הבעיה אינה רק קיומו של מקלט בבניין או ממ"ד בשכונה.

עבור אדם המתנייד בכיסא גלגלים, אדם עם מוגבלות ראייה, אדם עם קושי קוגניטיבי או קשיש שמתקשה ללכת במהירות, השאלה האמיתית היא האם ניתן להגיע למרחב המוגן בזמן, בבטחה וללא תלות מוחלטת באדם אחר.

מקלט שנמצא בקומת מרתף ללא מעלית, דלת כבדה שאי אפשר לפתוח לבד, מדרגות צרות, מעבר חסום, תאורה לא מספקת או היעדר סימון ברור – כל אלה יכולים להפוך מרחב מוגן קיים למרחב שאינו באמת נגיש. המשמעות היא שבשעת אזעקה, דווקא מי שזקוק להגנה מותאמת יותר עלול להישאר מאחור.

עמותת נגישות ישראל התריעה בימים האחרונים כי בסדרת סקרים שערכה במהלך המלחמה עולה בעיה שחוזרת על עצמה ואינה משתפרת: יותר מ-30% מהקשישים והאנשים עם מוגבלות חיים ללא מיגון נגיש.

לא רק מלחמה – שגרת חירום

מאז 7 באוקטובר הפך נושא המיגון לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום בישראל. אלא שבעוד שהשיח הציבורי עוסק במספרי ממ"דים, מקלטים ציבוריים וזמני התרעה, שאלת הנגישות נשארת לא פעם בשוליים.

עבור אנשים עם מוגבלות, עצם קיומו של מרחב מוגן אינו מספיק. הוא צריך להיות קרוב, פתוח, נגיש, מסומן, מותאם, וניתן לשימוש גם במצב לחץ.

בפרסומים נוספים סביב הסוגיה נטען כי מדובר במאות אלפי אנשים שאינם יכולים להגיע למרחב מוגן בזמן אזעקה. בכתבה שפורסמה ב-mako בחודש מרץ 2026 הובא הנתון שלפיו 714 אלף אנשים בישראל אינם יכולים להגיע למרחב מוגן בזמן אזעקה, ובתוך כך תוארו מקרים של קשישים ואנשים עם מוגבלות שנותרו ללא פתרון מערכתי מספק.

מה נדרש עכשיו

הפער המרכזי שעולה מהנתונים הוא בין תפיסת המיגון הכללית לבין המיגון הנגיש בפועל. לא די במקלטים קיימים אם לא ניתן להגיע אליהם, ולא די בהנחיות חירום אם הן אינן מותאמות לאנשים שאינם יכולים לנוע במהירות או לפעול באופן עצמאי בלחץ.

הפתרונות האפשריים כוללים מיפוי יזום של קשישים ואנשים עם מוגבלות הזקוקים לסיוע, הנגשת מקלטים קיימים, פתיחת מרחבים מוגנים נגישים בקהילה, תיאום בין רשויות מקומיות, פיקוד העורף, שירותי רווחה ועמותות, והכנת תוכניות פרטניות לבניינים שבהם מתגוררים אנשים שאינם יכולים להגיע בעצמם למרחב מוגן.

במילים פשוטות: בזמן חירום, נגישות אינה תוספת. היא תנאי בסיסי להגנה.