כשהקול מזויף: מי מצליח לזהות סרטוני דיפ פייק?

סרטון שבו אדם מוכר אומר דבר שלא אמר עשוי להיראות משכנע מאוד. לפעמים דווקא הקול מסגיר את הזיוף, ולפעמים אלה תנועות השפתיים או הפנים. אבל מה קורה כשלא כל הצופים יכולים להיעזר באותם סימנים? מחקר שפורסם ב־23 בספטמבר 2026 בדק כיצד יכולת השמיעה משפיעה על זיהוי סרטוני דיפ פייק.

במחקר השתתפו 80 אנשים: 31 שומעים, 15 כבדי שמיעה, 17 חירשים ו־17 משתמשים בשתל שבלול. כל משתתף צפה ב־30 סרטונים והתבקש לקבוע אם הם אמיתיים או מזויפים. בחלק מהסרטונים שונה הקול, באחרים הוחלפו פנים או תנועות שפתיים, ובחלקם שולבו שינויים בקול ובתמונה.

כשהשינוי נמצא בקול

בסרטונים שהזיוף בהם היה קולי בלבד, המשתתפים כבדי השמיעה זיהו אותו בשיעור דומה לזה של המשתתפים השומעים: כ־90% בשתי הקבוצות. בקרב משתמשי שתל שבלול שיעור הזיהוי היה 79.4%, ובקרב המשתתפים החירשים 41.2%.

כשנעשה שינוי גם בתמונה, שיעורי הדיוק של הקבוצות היו קרובים יותר ונעו בין 84% ל־87%. הממצאים ממחישים עד כמה סוג הזיוף, והמידע הזמין לצופה, משנים את יכולת הזיהוי.

אבל הפער הכולל במחקר לא נבע רק מכך שמשתתפים לא הבחינו בזיופים. המשתתפים החירשים וכבדי השמיעה נטו יותר גם לקבוע שסרטון אמיתי הוא מזויף. הדיוק הכולל של שלוש הקבוצות הללו היה 76.4%, לעומת 88% בקבוצת המשתתפים השומעים. לדעת החוקרים, החשד כלפי תוכן אמיתי חשוב גם הוא: בעולם שבו אפשר לפקפק בכל סרטון, גם אמת מצולמת עלולה לאבד מאמינותה.

אזהרה אחת לא מתאימה לכולם

המחקר מצביע על בעיה בהנחיות נפוצות לזיהוי דיפ פייק. עצה כמו "הקשיבו אם הקול נשמע טבעי" אינה מועילה לכל צופה, וגם התמקדות בתנועות שפתיים אינה מספקת בכל סוגי הזיוף. החוקרים קוראים לפתח אמצעי בדיקה ואזהרות נגישים, שמביאים בחשבון את הדרכים השונות שבהן אנשים צופים בתוכן ומקבלים מידע ממנו.

חשוב לזכור את גבולות הממצא: זהו מחקר ראשוני עם 80 משתתפים, שנערך בתנאי ניסוי וללא כתוביות בזמן צפייה בסרטונים. הוא אינו קובע שאנשים עם ירידה בשמיעה פגיעים יותר לכל סרטון מזויף במציאות. הוא כן מעלה שאלה מעשית לתעשיית הטכנולוגיה ולרשתות החברתיות: האם הכלים שנועדו להגן על הציבור מזיופים מספקים לכל אדם דרך נגישה לבדוק במה הוא צופה?