אחרי 20 שנה: המדינה תחויב לדאוג לאנשים עם מוגבלות בחירום

כמעט 20 שנה אחרי שהמדינה התחייבה להסדיר את הנושא, ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה תקנות חדשות של משרד הביטחון העוסקות בצרכים קיומיים וחיוניים של אנשים עם מוגבלות בשעת חירום. התקנות קובעות שורה של חובות שנועדו להבטיח כי גם במלחמה, ירי טילים, פינוי יישובים או אירוע חירום אחר – אנשים עם מוגבלות לא יישארו ללא מענה.

על פי התקנות שאושרו, מיגוניות ציבוריות חדשות שיוצבו במרחב הציבורי יחויבו להיות נגישות. בנוסף, משרד הביטחון יחויב להנגיש מידע, הנחיות ואותות התרעה לאנשים עם מוגבלות באותה זמינות ואיכות שבה הם ניתנים לכלל הציבור. בין היתר נקבע כי יחולקו מכשירי התרעה אישיים לאנשים עם מוגבלות בשמיעה.

התקנות אינן מסתפקות רק בהתרעות ובמיגוניות. הן כוללות גם כללים להיערכות המדינה והרשויות המקומיות לפינוי ולהסעה של אנשים עם מוגבלות, להסדרת מקום לינה ראוי למפונים ולמי שאינם יכולים להמשיך להתגורר בביתם, ולהנגשת מערכי חלוקת מים ומזון. בנוסף נכללת בהן התייחסות לשירותים חיוניים, בהם ביטוח לאומי, בנקים ושירותים ציבוריים נוספים.

אחד הסעיפים המרכזיים בתקנות נוגע לתומכים קהילתיים ברשויות המקומיות. על פי ההסדר, מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי ישולבו ברשויות המקומיות בשעת חירום, כדי לסייע ביצירת קשר עם קשישים החיים בגפם ועם אנשים עם מוגבלות, לבדוק את צורכיהם ולסייע במתן מענה בשטח.

יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ מיכל וולדיגר, אמרה לאחר אישור התקנות כי מדובר במסר לאנשים עם מוגבלות: "אנחנו רואים אתכם, אתם חלק מהחברה. אתם תורמים לחברה ומשמעותיים לנו כשווים בין שווים".

בארגוני החברה האזרחית בירכו על האישור, אך הדגישו כי מדובר רק בתחילת הדרך.

יו"ר עמותת נגישות ישראל, יובל וגנר, אמר כי במצבי חירום אנשים עם מוגבלות מתמודדים עם קשיים נוספים כמעט בכל תחום, וכי הכללים שנקבעו בתקנות הם "בגדר הצלת חיים, לא פחות".

ד"ר עידית סרגוסטי מארגון בזכות הוסיפה כי המבחן האמיתי יהיה במצב החירום הבא – האם אנשים עם מוגבלות יקבלו את ההגנה, הליווי והמענים שהם זכאים להם, או ששוב יישארו מאחור.

המשמעות של התקנות רחבה במיוחד על רקע מלחמת חרבות ברזל וסבבי הלחימה האחרונים, שבהם נחשפו שוב ושוב פערים קשים במענה לאנשים עם מוגבלות בעורף. עבור אדם בכיסא גלגלים, אדם חירש, אדם עם אוטיזם, אדם עם מוגבלות שכלית או קשיש החי לבדו – הנחיה כללית לרוץ למרחב מוגן אינה מספיקה. השאלה היא האם יש מרחב מוגן נגיש, האם ההתרעה מתקבלת בזמן, האם יש מי שיודע לאתר אותו, והאם במקרה של פינוי יש הסעה, ליווי ומקום לינה מתאים.

כעת, אחרי שנים ארוכות של עיכובים, האחריות הזו עוגנה בתקנות. השלב הבא יהיה לוודא שהן לא יישארו על הנייר.