מחדל "הכספת": מיליון ישראלים נותרו מחוץ למאגר החירום

בימים אלו, כשמדינת ישראל מפגינה עוצמה התקפית מרשימה, מתגלה שוב ושוב חולשת העורף. הזנחה חברתית של שנים הותירה אוכלוסיות פגיעות – ובהן קשישים ובעלי מוגבלויות – ללא הגנה מספקת. כדי לגשר על הפער הזה, עלה הצורך במאגר מידע מסודר ושקוף שיאפשר סיוע ומיגון בזמן אמת.

בדיון שנערך לאחרונה בוועדת העבודה והרווחה, עלתה תמונה מורכבת: בעוד עשרות רשויות מקומיות כבר משתמשות במאגר המידע "כספת נצורה", מאגר ממשלתי רחב יותר, שאמור לאחד נתונים מכ-20 רשויות שונות, עדיין אינו מוכן לשימוש. ח"כ מירב כהן מתחה ביקורת חריפה על העיכוב, וציינה כי מדובר במידע קריטי הנחוץ לזיהוי צרכים בשטח באופן מיידי.

מנגד, מירה סולומון מהשלטון המקומי הבהירה כי הרשויות פועלות עם הכלים הקיימים, אך הן כבולות למדיניות הנוכחית. לדבריה, בהיעדר הוראת פינוי רשמית, הרשויות מחויבות לפעול לפי דוקטרינת "הכי מוגן שיש" – גם במקרים הומניטריים קשים. היא הדגישה כי נדרש שינוי מדיניות מהותי ותקצוב משאבים כדי לאפשר מענה אמיתי לאותן אוכלוסיות.

מהי "כספת נצורה"?

מדובר במערכת שהוסדרה בשנת 2016, המאפשרת למחלקות לשירותים חברתיים לזהות אזרחים הזקוקים לתשומת לב מיוחדת (תל"מ) בחירום. המידע מועבר מדי חודש מהמוסד לביטוח לאומי למשרד הרווחה, ומשם לרשויות המקומיות תחת מגבלות סודיות מחמירות.

אולם, הנתונים חושפים פער אדיר בין המאגר למציאות בשטח. נכון לסוף שנת 2023, המאגר כולל כ-1.5 מיליון זכאים, אך רק כ-21% מהם רשומים במחלקות הרווחה ומוכרים לרשויות בשגרה. המשמעות היא שכ-1.2 מיליון אזרחים שעלולים להזדקק לעזרה בחירום, נמצאים כיום "מתחת לרדאר" של הרשות המקומית.

מעבר לפערים הסטטיסטיים, קיימת בעיה פרוצדורלית עמוקה: דוח מבקר המדינה מצא כי הליך העברת המידע הזה כלל אינו מעוגן בנהלים כתובים. כעת, השאלה שנותרה פתוחה היא האם המדינה תצליח להפוך את המאגר לכלי אפקטיבי, או שמא נדרשת חשיבה אסטרטגית חדשה הכוללת הסדרה בחקיקה.