"אולי הפתרון הטוב ביותר הוא שלא נהיה קיימים", אמר ניצול השואה

הדיון סביב תקציב 2025 חשף את המצוקה הקשה של שורדי השואה, שנותרים ללא מענה הולם מצד המדינה. "זהו תקציב המדינה השביעי של הממשלה הנוכחית, כאשר באף אחד מהם לא הוקצה ולו שקל תוספת לשורדים או לזקנים, דבר המעיד על סדרי העדיפויות שלה", אמרה ח"כ מירב כהן, השרה לשעבר לשוויון חברתי ויו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה, בדיון שהתקיים בוועדה.

לדבריה, כבר לפני חודש הופק מסמך המתאר את הצרכים הדחופים של השורדים ומפרט את עלותם. "שלחנו אותו לנוגעים בדבר אך עד כה לא זכינו להתייחסות”. כהן הדגישה כי "כשהגיל הממוצע של שורדי השואה הוא 87, אין לנו זמן לשרת אותם. המענה חייב להיות מהיר ואפקטיבי". עוד ציינה כי "ישנם 30 אלף שורדים שקרובים לקו העוני ונתמכים במענק שנתי ולא בקצבאות חודשיות – הפוקוס צריך להיות על הקבוצה הזו".

הכסף שמתפנה לא חוזר לשורדים

לדברי ח"כ כהן, התקציבים המתפנים בעקבות פטירתם של ניצולים, לא מועברים לטובת ניצולים אחרים. "לצערנו מספר השורדים פוחת ויש כסף שמתפנה, ובמקום להשקיע אותו בשורדים הקיימים – הכסף חוזר לקופת המדינה".

עוד עלה בדיון בעיה הקשורה לתשלומי הרנטה מגרמניה. רועי בבאי, נציג משרד האוצר, הסביר: "כאשר ממשלת גרמניה מגדילה את תקציב הרנטה המשולם לשורדי השואה הזכאים, המדינה משלימה את הסכום לגובה הקצבה המינימאלי, ואת יתר הכספים ש’נחסכו’, מסיטה למקומות אחרים".

"אולי הפתרון הוא שלא נהיה קיימים"

יוחנן רון, שורד שואה מארגון “ילדות אבודה”, סיפר: "בישראל כיום נותרו ניצולים שהיו ילדים בשנות המלחמה. אני בגיל שנה ושמונה חודשים הייתי על הגב של אמא שלי במחנה העבודה בטרנסניסטריה. כיום נותר מיעוט קטן, 40 אלף איש בערך, שורדי שואה – שעברו מחנות, גטאות, מחבואים והיו בסכנת חיים לאורך המלחמה כולה. המשרדים שדואגים לשורדי השואה שנותרו חייבים לטפל בהם".

לדבריו, "אם לא נקים קול צעקה ונטפל בעוול שנוצר – דבר לא יזוז. זה נכון שמתעסקים עכשיו במלחמה וכואבים את כאבם של הנרצחים, אבל כש-40 שורדי שואה ביום נפטרים, אולי הפתרון הטוב ביותר הוא שלא נהיה קיימים, ואז תרד אבן מהלב, ולא יצטרכו לדאוג יותר לאלה שהקימו את המדינה".

הדיון העלה גם את הצורך בהעלאת אחוזי הנכות של ניצולי השואה לרף אחיד של 50%, מהלך שיאפשר להם נגישות רחבה יותר לשירותים רפואיים.