דליריום באשפוז: כשהורה צלול נעשה מבולבל
אדם מבוגר שהגיע לבית החולים כשהוא צלול, עלול בתוך שעות, או ימים, להתקשות להתרכז, לא להבין היכן הוא או להתנהג באופן שאינו אופייני לו. לעיתים הוא נעשה חסר מנוחה, שנתו משתבשת, או שהוא חווה הזיות. השינוי החד עשוי להעיד על דליריום – מצב בלבולי חריף שמופיע בין היתר במהלך אשפוז.
אם המשפחה מבחינה בשינוי כזה, חשוב לעדכן את צוות המחלקה, ולתאר מה השתנה בהשוואה למצבו הרגיל של המטופל. לפי נתוני הספרות הרפואית, דליריום מופיע אצל כ-15% עד 50% מהמטופלים המבוגרים במהלך אשפוז. באוכלוסיות מסוימות לאחר ניתוח או בטיפול נמרץ דווח על שיעור של עד כ-64%.
מה משתנה בתוך שעות
לקראת חודש האזרח הוותיק בנובמבר, ד"ר לימור גולדנברג, מנהלת מחלקה פנימית ב', ונעמה גיסיס, מרפאה בעיסוק, שתיהן מהמרכז הרפואי הלל יפה, מסבירות כיצד מזהים את המצב ומה אפשר לעשות במחלקה ובבית.
אחד הסימנים הבולטים הוא ירידה פתאומית בקשב ובריכוז. לצדה יכולים להופיע שינויים ברמת ההכרה, חשיבה מבולבלת ושינויים בשינה או בהתנהגות. ההשוואה למצב שלפני האשפוז חשובה גם כאשר לאדם כבר היו קשיי זיכרון. בני המשפחה מכירים את שגרת יומו ואת האופן שבו הוא מתקשר, ויכולים לתאר לצוות מתי הבחינו בשינוי ומה ראו.
איך מחפשים את הסיבה
דליריום יכול להופיע על רקע מחלת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים, קושי במתן שתן, התחלת טיפול תרופתי או ניתוח. גם המעבר לסביבה לא מוכרת, שבה סדר היום משתנה והמטופל נחשף למכשירים ולנהלים שאינם מוכרים לו, יכול לתרום לבלבול.
הצוות מזהה דליריום באמצעות הערכה קלינית וכלי הערכה המסייעים גם בזיהוי מטופלים בסיכון. בדיקות דם או הדמיה עשויות לשמש לבירור הגורם לפי הצורך. האבחנה עצמה מבוססת על ההערכה הקלינית.
מה עושים במחלקה
הטיפול מתמקד בגורם שנמצא. אם מדובר בזיהום שמצריך אנטיביוטיקה, הצוות יטפל בזיהום. אם נמצאה הפרעה במאזן המלחים, הטיפול יתמקד באיזונה. לעיתים השיפור במצב הגופני מלווה גם בשיפור בבלבול. בהתאם לצורכי המטופל, הצוות יכול לשלב איזון כאב, התאמת תפריט, טיפול בפצעים, עידוד תנועה ומעקב אחר מתן שתן ויציאות.
תרופות הרגעה עלולות להחמיר דליריום, ולכן משתדלים להימנע משימוש שגרתי בהן. אם אי השקט חמור ומסכן את המטופל, הצוות עשוי לשקול תרופה המתאימה למצבו, במינון נמוך ובהתאם לשיקול דעת רפואי.
מניעת ירידה בתפקוד באשפוז
בבית החולים הלל יפה בחדרה, פועלת תוכנית מית"ב, תוכנית ארצית של משרד הבריאות וג'וינט-אשל, למניעת ירידה גופנית ותפקודית בקרב מבוגרים באשפוז. שהייה ממושכת במיטה, לצד השינוי בשגרה ובסביבה, עלולה לפגוע גם בתפקוד הגופני וגם בתפקוד הקוגניטיבי.
כאשר מטופל עומד בקריטריונים הרפואיים של התוכנית, צוות המחלקה מערב את אנשי המקצוע הרלוונטיים. צוותי הרפואה והסיעוד עובדים עם אנשי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כדי להעריך את צורכי המטופל ולהתאים לו תוכנית אישית. מרפאה בעיסוק יכולה להעריך מטופל שמראה סימני בלבול או נמצא בסיכון, ולהדריך אותו ואת בני משפחתו.
איך המשפחה יכולה לסייע
אפשר להזכיר למטופל בקול רגוע היכן הוא נמצא, מה השעה ומדוע הוא בבית החולים. בשעת אי שקט כדאי לדבר במשפטים קצרים ופשוטים. ביקורים של אנשים מוכרים וחפצים אישיים מהבית יכולים לעזור לו לשמור על קשר עם שגרת חייו. אם הוא נעזר במשקפיים או במכשירי שמיעה, כדאי שיהיו בהישג ידו כדי שיוכל לראות, לשמוע ולהבין טוב יותר את המתרחש סביבו.
בשעות היום אפשר להציע שיחה, משחק או חומר קריאה בהתאם ליכולתו ולמה שמעניין אותו. הליכה או תנועה, ככל שמצבו מאפשר ובהתאם להנחיות הצוות, יכולות להשתלב בשגרת היום. פעילות בשעות היום עשויה גם לסייע לשינה בלילה.
מה קורה אחרי השחרור
במקרים רבים הבלבול חולף לחלוטין לאחר השחרור. אצל חלק מהמטופלים החזרה לתפקוד הקודם חלקית, במיוחד אם הייתה ירידה קוגניטיבית עוד לפני האשפוז.
לקראת החזרה הביתה כדאי להתייעץ עם הצוות המטפל על ההתארגנות ועל העזרה שהמטופל עשוי להזדקק לה בסביבתו המוכרת.
תגובות