חג בחירות שמח? לא לכולם / דינה דלבר*

שלום עמישראל, חג שמח! יום חג היום, יום הבחירות לרשויות המקומיות. הקלפיות נפתחו כבר משעות הבוקר המוקדמות. אם עדיין לא הטלתם את הפתקים לתוך תיבת הקלפי, חשוב לזכור: הפתק הצהוב לראש העיריה והלבן למועצה. או להיפך. הצבע כבר יזכיר לכם למי  ולמה כשתגיעו אל עמדת הבחירה שלכם.

ושם, גם אם לא זכרתם אילו אותיות מייצגות איזו רשימה, תראו את שמה על פתק הנייר. צהוב, לבן או אדום – לא חשוב. העיקר שתבחרו.

כל מה שצריך זה לפקוח עיניים – ולהצביע – אלא אם כן… אתם לא יכולים לפקוח עיניים.  למשל, אם אתם לקויי ראייה ועיוורים. כן, אלה שאתם תמיד נועצים בהם עיניים ברחמים: של 'תראו את המסכן הזה עם מקל הנחייה. הוא לבטח צריך עזרה גם אם לא ביקש', בכל מצב ובכל שנייה. אתם תושיטו אליו יד ותמשכו אותו למקום שבו – לדעתכם, ברוב אדיבותכם – הוא צריך להיות, תעבירו אותו את הכביש בלי לשאול אם זה באמת מה שהוא רוצה רק משום שעמד ליד מעבר החציה,

אתם תצעקו בקול ממרחק בטוח של 50 מטרים מאחורי גב: "אדון / גיברת, מה את/ה מחפשת? את צריכה לשם? פה זה גן העיר!!! את/ה רוצה לשבת? את/ה יודע/ת איפה את/ה נמצא/ת?"

לעתים תנעצו את אצבעותיכם בבשר זרועו/ה באלימות. כן, בכוונה "טובה". אתם רק רוצים לעזור. סליחה מכבודכם אם נתקלתם בהתנגדות למשיכה העזה. לא תמיד משיכה היא הדדית.

כמו לפני 74 שנים

אני כאן כדי למחות. אני לקויית ראייה, אך זו רק תכונה אחת מני רבות, ולא העיקרית שבהן. אני גם – ובעיקר – אישה, בעלת אינטליגנציה גבוהה, סופרת, משוררת, כותבת, יוצרת, עורכת ומתרגמת בעברי, בעלת תואר בפסיכולוגיה. חייתי בארה"ב, עצמאית בבית, מתניידת עם כלבת נחייה, רואה חלקית. לא, איני רואה "חושך". ואני בהחלט בעלת זכות בחירה.

ורציתי לבחור היום – אבל אתם בחרתם שלא לכלול אותי ביום הבחירות.

למה? כי במדינת ישראל ה"מתוקנת" של שנת 2024  עדיין נהוגה שיטת הפתקים, כמו לפני 74 שנה. כמו אז, בימי ההסתדרות עם הפנקס האדום, כשכל עניין, גדול כקטן, היה מסודר באמצעות "פתק".

תעביר פתק למזכיר, שלחו פתק למורה, תרשום על פתק ותצמיד למקרר כדי שתזכור שהיום אתה אמור לבחור.הלו, משרד הפנים? לא שמעתם על טכנולוגיה, אלקטרוניקה, נגישות קולית, מישושית או בכלל?

טוב, תגידו, תבקשי מאמא / אבא / בן / בת / נכד לעזור לך לבחור…

מצטערת, אין לי. וגם אין לכם זכות להשפיל אותי בכך שתפנו אותי לאחרים לקבלת עזרה. זכותי לבחור בדיוק כמו כולכם – להיות לבד עם עצמי ועם בחירתי ברגע האינטימי הזה של בחירת הפתק, שוב ה"פתק", בעמדת הקלפי. לא עם מישהו שיקריא לי מה כתוב על הפתק.

אז זהו, אני לא אבחר היום. ולא מפני שאינני רוצה, או איני מודעת למה שכולכם עושים או תעשו היום, ולא מפני שאיני יכולה להגיע לקלפי ה"מונגשת" כביכול לנכים בעלי מגבלה פיזית. הכלבה שלי בהחלט מסוגלת להוליך אותי אל הקלפי הסמוך, מול ביתי, מרחק של 50 מטרים בערך.

צבע בעיניים

אני לא אצביע היום, כי אתם החלטתם שלא מגיע לי להיות עצמאית רק משום שיש לי לקות ראייה. חג שמח, ישראל. שיהיה לכם הרבה צבע בעיניים, המון אותיות בגופן פרנקריהל שחורות מרצדות ושתבחרו באנשים המתאימים להובילכם בחמש השנים הבאות.

מי יודע אולי תבחרו בכאלה שיידעו להנגיש את הבחירות גם ללקויי ראייה או עיוורים.

• דינה דלבר היא יוצרת שירה ופרוזה, בחרוזים ובמילים