ח"כ וולדיגר: "המצב קטסטרופה. משפחות פונות אליי כי אין למי לפנות"

ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית היא חברת קואליציה, אך מרבה להשמיע קול – גם ביקורתי – בתחומי החברה והרווחה. אחד הנושאים שבחרה להציף באחרונה הוא העובדה המדהימה שלפיה במשך כמה חודשים אין פסיכיאטר מחוזי במשרד הבריאות. בעקבות כך, החלטנו לקיים איתה ראיון על עניין זה ואחרים.

ח"כ וולדיגר, תסבירי במה מדובר.

"בכל מחוז במשרד הבריאות אמור להיות פסיכיאטר מחוזי, שיש לו כמה תפקידים וביניהם – אולי אפילו החשוב ביותר על פי חוק טיפול בחולי נפש. הפסיכיאטר המחוזי מכריע לגבי אשפוזים כפויים או בדיקות כפויות – וזה קורה על ימין ועל שמאל. בהיעדר מענים, אני בעצמי משמשת מוקד שאנשים מתקשרים אליו כדי לשאול מה לעשות.

"הבעיה המרכזית היא שאי אפשר להגיע לפסיכיאטר באופן ישיר. בני המשפחה לא יכולים לפנות אליו, ואם הם כן מגיעים – הם חייבים לבוא עם מסמך מקצועי (שאינו הפניה) שמלמד על מצבו של האדם שאותו מבקשים לאשפז בכפייה או לבדוק. גם כשיש מסמך כזה, לרוב מדובר באנשים מאתגרי טיפול – אני לא אוהבת את הכינוי 'סרבני טיפול'. אם הם לא משתפים פעולה, מצבם מתדרדר.

"היו פסיכיאטרים בכל מחוז, וכעת כבר כמה חודשים טובים אין פסיכיאטר במחוז מרכז, כך שהמצב קשה מלכתחילה. היה פסיכיאטר יחיד שיצא לפנסיה, ולא מוצאים חדש. מפנים לפסיכיאטר במחוז אחר שגם ככה קשה להגיע אליו. זה מצב של קטסטרופה – אסור בתכלית האיסור שזה יקרה".

למה להבנתך זה קורה?

"יש מחסור בפסיכיאטרים במדינת ישראל – גם בציבורי, גם בפרטי, ועל אחת כמה וכמה בפסיכיאטרים לילדים ולנוער. על פי מחקרים שראיתי, גם בעולם כולו יש מחסור. זה לא משאב שנפוץ בכל מקום ובכמויות – ממש לא. ועדיין, זה התפקיד של משרד הבריאות. הצעתי להם כמה פעמים: תצמצמו את המטלות שאתם מטילים על פסיכיאטרים. אם אפשר לתת אותן לפסיכולוג, לרופא משפחה או לעובד סוציאלי – תשחררו את הפסיכיאטרים למה שרק הם יכולים לעשות".

האם העובדה ששר הבריאות, חיים כץ, ממלא תפקידי שר נוספים תורמת לבעיה?

"הוא גם שר התיירות, גם שר הרווחה וגם שר הבינוי והשיכון – וזה בהחלט לא תורם למצב. אני מקווה מאוד שזה יוסדר. אני יכולה לפרוס בפניך כל כך הרבה נקודות וצמתים שלא מטופלים כראוי בתחום בריאות הנפש. אמנם אני בקואליציה ויש דברים רבים שאני יודעת לשבח, אבל יש גם דברים שיש לי עליהם ביקורת משמעותית מאוד.

"באתי לכנסת כדי לעסוק בתחום הזה, ואני עמלה 24 שעות. אני אישה דתייה ומאמינה, ואני יכולה להגיד 24/7 – כי גם בשבת משפחות פוגשות אותי ומתייעצות, גם ברמה הרוחבית וגם ברמה הפרטנית".

מה הניע אותך להתחיל לעסוק בתחום הזה?

"יש לי בן משפחה שמתמודד. לא הכרתי את העולם של בריאות הנפש והייתי מלאת סטיגמות לגבי מתמודדי נפש. כשאנחנו רוצים לזלזל במישהו – אומרים לו 'לך לגהה', 'לך לפסיכיאטר'. עד היום אני שומעת את זה.

"מי שכבר מרגיש קושי נפשי וצריך עזרה – מתבייש לבקש. הם לא הולכים לקבל טיפול, וזה כמו מוגלה שמתפשטת בכל הגוף. בחמש השנים שאני בכנסת אני עובדת מאוד קשה במאבק בסטיגמה, בהעלאת מודעות, ולהגיד – קושי נפשי זה לא נעים, אבל אפשר לטפל בו. אפשר לחיות איתו עד 120 בחיים סבירים, משמעותיים וטובים".

האם יש בקרה על מה שמתרחש במוסדות האשפוז? הזכרת אשפוז כפוי והיו בעבר טענות על אגרסיביות ועל קשירות.

"באופן כללי אני חושבת שחירות היא אחת הזכויות החשובות, לא הכי חשובה – ולפעמים יש התנגשות בין ערכים. יש מקרים שבהם אתה מאשפז בכפייה, וזה לא מה שפוגע בחירות. מי שפוגע בחירות זו המחלה. אשפוז כפוי הוא כלי לעזור לאדם להגיע לחירות.

"אני מסכימה שזה לא כל המקרים, וצריך לעשות את זה במשורה – רק כשאנחנו בטוחים שזה האירוע, ולא להפוך זאת לשגרה".