אלו מצטייני הנשיא שלא נתנו למוגבלות לעצור אותם

ביום העצמאות האחרון, לצד הטקסים והחגיגות, התקיימו גם רגעים של השראה אישית, כאשר חיילים המתמודדים עם מוגבלות הוכרו כמצטייני הנשיא, לאחר שהצליחו לפרוץ את גבולות הקושי ולהוכיח כי המגבלה אינה מגדירה אותם.

בין 120 החיילים שקיבלו את הצטיינות הנשיא ביום העצמאות היו גם רב"ט חן ברזילי וסמל עידו נסים אלקריאף, שני חיילים המתמודדים עם מוגבלות, שכל אחד מהם עבר דרך לא פשוטה עד להכרה.

רב"ט חן ברזילי

הסיפור של חן ברזילי, 18, מתמודדת עם נמוכות קומה וקיבלה פטור משירות צבאי לאחר שבחרה להילחם על הזכות להתגייס ועברה תהליך ממושך כדי לבטל את הפטור.

אבל אז הגיע 7 באוקטובר. אחותה, אושר שמחה ברזילי ז"ל, סמב"צית בנחל עוז, נפלה בעת מילוי תפקידה. ברגע הזה משהו השתנה. חן החליטה להתגייס לא למרות הקושי, אלא מתוכו.

כיום חן משרתת בתפקיד לוגיסטי ביחידה מסווגת, אחראית על ציוד הלחימה של הלוחמים.

חן מספרת: "אני משרתת כאחראית לוגיסטיקה, בדגש על אספקת ציוד לחימה, והצרכים השוטפים של הלוחמים. אחותי הגדולה ז"ל, סמב"צית בנחל עוז, נפלה ב-7 באוקטובר, לאחר שפעלה בקור רוח ובאחריות יוצאת דופן. בחרתי להתגייס מתוך רצון להמשיך את דרכה".

מה הכי ישראלי בעינייך?

"היכולת לצחוק גם במצבים לא פשוטים. רואים את זה במיוחד בזמן מלחמה, כשאנשים מעלים סרטונים מצחיקים בטיקטוק אפילו מתוך הממ"ד ורוקדים או צוחקים למרות הכל. זה ישראלי בעניי שהופכים את המצב של המלחמה לטוב יותר".

איפה תהיי בעוד עשר שנים?

"בעזרת השם אחרי לימודים ועבודה מסודרת, ונשואה ועם ילדים".

למי מקדישה את ההצטיינות?

"אני מקדישה את ההצטיינות הזאת לאחותי ז"ל, שנפלה במוצב נחל עוז בחמ"ל והכי מגיע לה בעולם. היא גיבורה שתפקדה בקור רוח במצב נורא – ועשתה את ההכי טוב שלה".

סמל עידו נסים אלקריאף

סמל עידו נסים אלקריאף, בן 21 מעכו, מתמודד עם תסמונת טורט, המתבטאת בטיקים קוליים ותנועתיים. לאורך השנים נאלץ להתמודד לא רק עם התסמינים עצמם, אלא גם עם תגובות הסביבה: מבטים, הערות ולעיתים גם פגיעות.

עם הגיעו לגיל גיוס, קיבל עידו פטור רפואי, אך בחר שלא לוותר.

הוא ערער על הפטור, התגייס, והציב לעצמו מטרה ברורה: להוכיח כי המגבלה אינה מגדירה אותו.

כיום הוא משרת בלשכת הגיוס בחיפה, שם הוא מלווה מלש"בים (מיועדים לשירות בטחוני) ביום הגיוס ומביא עמו הבנה אישית עמוקה למתמודדים עם קשיים.

עידו מספר: "יש לי תסמונת טורט מגיל קטן, לכן הייתי אמור לקבל פטור מהצבא. אך לא ויתרתי, נלחמתי בפטור וערערתי וקיבלו אותי לצבא. כיום אני מלווה מלש"בים בצו ראשון בקבלות הקהל, ומלווה אותם ברגישות, בסבלנות ואכפתיות רבה.

"היו לי קשיים רבים שהתמודדתי איתם. גם לאחר לילות עם התקפים, אני עושה את העבודה שלי לא פחות טוב. אנחנו הפנים הראשונות של צה"ל שהמלש"בים רואים. פגשתי מלא אנשים מכל הסוגים ואני שמח שיצא לי ללמוד וללמד, זו תחושת סיפוק מטורפת".

מה הכי ישראלי בעיניך?

"ערבות הדדית, שתמיד עוזרים גם מבלי להכיר אחד את השני – מתוך תחושת שייכות ואחריות משותפת במיוחד ברגעים חשובים".

איפה תהיה בעוד עשר שנים?

"מורה בבית ספר, מחנך".

למי אני מקדיש את ההצטיינות?

"לכל החיילים המדהימים שלנו, לחיילים ולאזרחים שלצערנו נהרגו, למשפחות השכולות, לפצועים שלנו שיזכו לרפואה שלמה, ולמדינה המדהימה שלננו".