הזכות לקבל תומך החלטות במקום אפוטרופוס
תארו לעצמכם שאתם רוצים לפתוח חשבון בנק, לעבור דירה או אפילו לאמץ כלב, אבל מישהו אחר, אדם שמונה לכם על ידי המדינה, אוסר עליכם לעשות זאת.
בטורים הקודמים שוחחנו על כלים להבטחת העתיד, אבל המאבק על העצמאות שלנו מתרחש גם כאן ועכשיו. במשך שנים, הגישה של המערכת כלפי אדם עם מוגבלות שהתקשה מול הבירוקרטיה, הייתה פטרנליסטית ופשוטה להחריד: שלילת חירותו דרך פנייה אוטומטית למינוי אפוטרופוס שינהל לו את החיים.
את האבסורד הזה חוותה על בשרה דנה כרמון. דנה, אישה צעירה המתמודדת עם שיתוק מוחין, מצאה את עצמה תחת חסותו של אפוטרופוס חיצוני. במקום להוות עזר, האפוטרופסות הפכה לכלוב. נאסר עליה לגדל כלב והאפוטרופוס אף מנע ממנה לגשת למבחן הפסיכומטרי.
אך דנה סירבה להיכנע להנחת המוצא שהיא אינה מסוגלת להחליט על חייה. בסיוע ארגון "בזכות", היא יצאה למאבק משפטי היסטורי שהסתיים בניצחון מהדהד: בית המשפט ביטל את האפוטרופסות שלה ודנה הפכה לאישה הראשונה בישראל שמונה לה "תומך בקבלת החלטות" – מנגנון ששינה את כללי המשחק.
כדי שלא יתקבל רושם מוטעה, חשוב להבהיר: מוסד האפוטרופסות לא נעלם מספר החוקים והוא עדיין כלי חשוב והכרחי, אך כיום – בניגוד לעבר – הוא אינו ברירת המחדל האוטומטית לכל קושי. ההבדל בין שני הכלים הוא ההבדל שבין לאבד את הקול שלך, לבין לתת לו להדהד.
אפוטרופסות (הכלי המסורתי למצבי קצה): משמעותה המשפטית היא שלילת הכשרות. האפוטרופוס נכנס בנעלי האדם ומחליט במקומו. זהו כלי שנועד כיום אך ורק למצבי קצה בלבד (כגון חוסר הכרה או פגיעה מוחית קשה), שבהם נדרשת חומת מגן מוחלטת והאדם אינו מסוגל להביע רצון כלל.
תומך בקבלת החלטות (הגישה המעצימה): האדם שומר על עצמאותו המלאה. התומך אינו מחליט עבורו, אלא מחליט יחד איתו. הוא משמש כ"נווט" מקצועי: מנגיש מידע מורכב, פורס חלופות ומסייע בביצוע הפעולות מול הרשויות, אך ההגה נשאר תמיד בידיו של אותו אדם שעבורו מונה התומך.
עבורנו, כאנשים עם מוגבלות, עצמאות אמיתית אין פירושה להתמודד עם כל הקשיים הבירוקרטיים לבד. עצמאות היא לדעת לבקש את סוג התמיכה המדויק, שיאפשר לנו להמשיך להוביל את חיינו בכבוד, בביטחון ובחירות.
*מאת עו"ד ומגשר אברהם יאיר רואש, המתמודד עם שיתוק מוחין, עוסק בעריכת צוואות וייפוי כוח מתמשך וחבר בוועדה לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות בלשכת עורכי הדין. 054-6749691
תגובות