"אנו מתירין להתפלל עם העבריינין"

בראש השנה ובימים הנוראים, בתי הכנסת מתמלאים מקצה לקצה. לקראת תפילת "כל נדרי", בכל שנה ושנה ביום הכיפורים, הקהל נעמד ברטט מול ארון הקודש הפתוח והגבאי מכריז את המילים העתיקות: "אנו מתירין להתפלל עם העבריינין". המסר ההלכתי והמוסרי ברור: שערי שמיים פתוחים לכולם, ואין להדיר שום אדם מן הציבור. אלא שעבור אנשים רבים  עם  מוגבלות, השערים הפיזיים נשארים נעולים בדיוק ברגעים המרוממים הללו.

בדיון משפטי סוער שהתקיים בעבר בערב יום הכיפורים בתביעה שהגשתי להנגשת בית הכנסת השכונתי, פניתי לשופט בטיעון שהכה הדים: "מחר כולנו נצהיר שאנו מתירין להתפלל עם עבריינים – אלו שסטו במודע מן הדרך. האם אדם שנולד עם מוגבלות צריך לפתע לבקש לגיטימציה להתפלל כאחד האדם? אם יש כאן עבריינים, אלו אותם גורמים שמפרים במודע את חוקי הנגישות וסוגרים את הדלת בפני מתפללים. אם כבר, אנחנו אלו שצריכים להתיר לעבריינים הללו להתפלל עימנו".

באותו רגע – עוד לפני שצעדתי לעבר עולם המשפט – הבנתי שהמאבק על נגישות אינו בקשת חסד, אלא עמידה תוקפנית ומוצדקת על זכות אזרחית והלכתית כאחד.

כאשר מדברים על נגישות בבית הכנסת, רבים טועים לחשוב שמדובר רק בבניית רמפה בכניסה. בפועל, הדין והמציאות דורשים ארבעה מעגלי נגישות שונים כדי לאפשר תפילה בכבוד:

• נגישות הדרך והפתח: רצף הגעה רציף ובטוח מהרחוב ועד היכל התפילה, ללא מדרגות מכשילות או כניסות אחוריות משפילות.
• נגישות המרחב והפולחן: מקומות ישיבה מותאמים ומשולבים בתוך שורות המתפללים (ולא בפינות דחוקות), גישה נגישה לבימה ולעמוד התפילה כדי לאפשר עליה לתורה, נגישות מלאה לעזרת הנשים ושירותים מונגשים ומורחבים.
• נגישות חושתית ותקשורתית: התקנת מערכות עזר לשמיעה עבור כבדי שמיעה – אלמנט קריטי לשמיעת תקיעת השופר וקריאת התורה – לצד סידורים בדפוס מוגדל או בברייל.
• נגישות תודעתית: קבלת פנים מכבדת מצד הגבאים והקהילה, הפוסקת להתייחס להנגשה כ"טובה אישית".

כשהמאבק ההוא הוכתר בהצלחה ובית הכנסת הונגש, נכנסתי להתפלל כאחד האדם והועליתי לספר התורה. הניצחון הזה הוכיח שנגישות אינה משרתת רק נכים – היא פתחה את השערים לקשישים, לאימהות עם עגלות ולקהילה כולה.

בראש השנה, כשאנו מבקשים להיכתב בספר החיים והזכויות, עלינו לזכור: קהילה אינה יכולה לבקש סליחה בשמיים, אם היא משאירה אזרחים מחוץ למפתן בבית הכנסת. שנה טובה לכל בית ישראל.

*מאת עו"ד ומגשר אברהם יאיר רואש, המתמודד עם שיתוק מוחין, עוסק בעריכת צוואות וייפוי כוח מתמשך וחבר בוועדה לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות בלשכת עורכי הדין