יוקר המחייה בישראל שובר שיאים – השכבות החלשות ישלמו את המחיר

בדו"ח של ה-OECD שפורסם בשבוע שעבר, ישראל עלתה למקום הראשון ביוקר המחיה בקרב מדינות הארגון.

הדירוג משקלל את יוקר המחיה בהתאם לכוח הקנייה בכל מדינה. לפיו, המחירים בישראל גבוהים ב-38% מהממוצע במדינות OECD. בהשוואה ליעדים תיירותיים פופולריים בקרב ישראלים, כמו יוון, טורקיה ופורטוגל – הפער גדול יותר, ומגיע ל-60% ומעלה. פערי המחירים האלה מסבירים מדוע בין ינואר ליולי נסעו 5.75 מיליון ישראלים לחו"ל, ומנגד הגיעו לארץ 2.24 מיליון תיירים בלבד.

עליית המחירים קשורה לגורמים רבים, בהם הריכוזיות הגבוהה במשק – בענפים כמו מזון וחקלאות, בשירותים הממשלתיים ובשורה של ענפים נגזרים כמו בתי מלון ומסעדות. כמו כן, מוצרי יבוא יקרים בישראל בשל השפעתם של היבואנים הבלעדיים הרבים. גורם נוסף הוא היחלשות השקל בשנים האחרונות, אף שזו נבעה מסיבה טובה: זרימת השקעות זרות בהיקפים אדירים.

הזינוק ביוקר המחיה בישראל החל סביב 2009 – אז רמת המחירים במדינה הייתה זהה לממוצע במדינות OECD. הזינוק ביוקר המחיה הורגש כבר ב-2011, אז פרצה המחאה החברתית שהביאה להקמת ועדת טרכטנברג, שהמליצה על צעדים להורדת יוקר המחיה. חלקם אף יושמו, למשל בענף הבנקאות (שם הופרדו חברות כרטיסי האשראי מהבנקים ונעשו הקלות משמעותיות במעבר בין בנקים ובאימוץ בנקאות דיגיטלית) ובענף המזון (דרך הקלה על כניסת ספקים קטנים לרשתות השיווק והצרת צעדיהם של השחקנים הגדולים).

גם בתחום המכסים והמיסוי קודמו כמה הקלות. אך בשורה התחתונה, אף צעד לא הביא לשינוי משמעותי, וישראל המשיכה לטפס בדירוג המדינות היקרות.

תושבי ישראל נאלצים להתמודד בשנה וחצי האחרונות לא רק עם יוקר המחיה הגבוה, אלא גם עם מכה נוספת בדמות זינוק חד בהחזרי המשכנתא עקב העלאת ריבית בנק ישראל. הנפגעים העיקריים הם השכבות החלשות, שמוציאות את מרבית הכנסתן על צריכה פרטית. העשירונים העליונים יכולים לפצות עצמם על יוקר המחיה הגבוה באמצעות קניות בחו"ל – אפשרות שפחות נגישה לעשירונים התחתונים.

הדירוג של ישראל כמדינה היקרה ביותר ב–OECD יכול להשתנות עם שער החליפין – אך כל חישוב יראה כי ישראל היא מדינה יקרה להחריד, שלא מצליחה לבצע שינוי יסודי, אלא רק כדי לפצות את המגזרים המקורבים לממשלה.