חמש פינות של רגישות עם אלכס פרידמן

אלכס פרידמן (35) הוא מיוזמי המאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. פרידמן הוא מייסד ויושב ראש ארגון "נכה, לא חצי בן אדם", מרצה למנהיגות, העצמה אישית וחברתית. במהלך חייו, דאג לקדם זכויות עבור אנשים עם מוגבלות בישראל, ועל כך זכה בפרס "גיבור ישראל" בטקס אנשי השנה של מוזיאון החירות הלאומי האמריקני, פרס "פורץ דרך בתחום החברתי" בטקס פרסי וראייטי, איש השנה בתחום החברתי "ידיעות אחרונות", גיבור השנה "ישראל היום", איש השנה בתוכנית הטלוויזיה “פאולה וליאון", איש השנה בתוכנית הטלוויזיה "הצינור", איש השנה "גלובס", המשפיעים בכלכלה "ליברל", 100 המשפיעים "כלכליסט", 10 המשפיעים מקרב עולים מברית המועצות על החברה הישראלית בעיתון "וסטי" ו-10 אנשים עם מוגבלות פורצי דרך באתר "שווים".

אלכס פרידמן. מייסד ויו"ר עמותת "נכה, לא חצי בנאדם". באדיבות: אלכס פרידמן, עמותת "נכה, לא חצי בן אדם"

מדוע אתה שובר את סטיגמת הפוליטיקלי קורקט, ומעדיף לכנות את עצמך נכה ולא אדם עם מוגבלות?

יש הרבה מאוד אנשים עם מוגבלויות, אבל גם המינוח הזה: "מוגבל" – זה לא בהכרח דבר חיובי. אני חושב שהמילה "נכה" – כפי שהוא מתוארת במילון, היא לא מילה גסה. היא מילה שמתארת מוגבלות ולא במובן השלילי. בכלל בציבור הישראלי יש נטייה להשתמש במוגבלות כמילת גנאי כמו 'מפגר' או 'אוטיסט'. מוגבלות היא לא משהו רע, בטח שלא קללה, לכן אני לא רואה שום דבר רע במילה, כל עוד עושים שימוש נכון בה. חשוב לציין, אני לא נהנה מהמושג 'אדם עם מוגבלות', אלא מעדיף שיקראו לי ולחבריי 'אדם עם נחישות'. מותר ורצוי להשתמש במילים הללו.

כיום, אתה וכל שאר חברייך עם 100% נכות, "מתפרנסים" רק מביטוח לאומי. איך אפשר לחיות מ-3,700 שקל לחודש בלבד?

ראשית, אני רוצה לציין, שבזכות המאבק שלנו – בחודש ינואר האחרון סכום קצבת הנכות התעדכנה מ-3,700 שקל ל-4,063 שקל לחודש. אנחנו יצאנו לדרך עם המאבק להעלות את קצבת הנכות, ואנחנו עדיין מאמינים, שהיא צריכה להיות בגובה שכר המינימום לפחות. אין סיבה שתבוא הממשלה ותצהיר על אובדן כושר השתכרות לאדם נכה – ולא תאפשר לו לחיות או להשתכר משום גורם, כולל לא הממשלה עצמה. יחד עם זאת, זאת, אם מסתכלים על התמונה הכוללת, בשנת 2018 התחלנו להעביר את החוק להעלות את הקצבה, וכמעט הכפלנו אותה. זה אמנם סכום ממש קטן, אבל גם תרמנו לכך, שאנשים עם מוגבלות כן יוכלו לצאת לעבוד (דבר שלא היה מותר בעבר), כך שיוכלו להתפרנס מעבר לקצבת הנכות. פעם, היו מורידים לנו 1,900 שקל מהסכום – אם מישהו היה מנסה לעבוד. אבל זה רק תחילת המאבק, יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד. כאמור, אף אדם לא יכול להתפרנס בכבוד ואפילו לא בדוחק מסכום של 4,063 שקל, ובטח שלא אנשים שרוצים להקים משפחה. לכן, אני לא מתלוצץ כשאני אומר – אני לא מתכוון לצאת לפנסיה בזמן הקרוב, יש עוד הרבה מה לעשות. אני לא אנוח עד שקצבת הנכות תהיה בגובה שכר המינימום לפחות.

מה המאבק הכי גדול שלך?

אני בן אדם שחי ממאבקים אישיים מגיל אפס, גם ברמה האישית וגם ברמה הציבורית. כפי שציינתי, המאבק למען הנכים – זהו מאבק היסטורי. זה גוף שלא דובר עליו מעולם עד לפני שלוש-ארבע שנים בתקשורת המיינסטרים. אבל מאז תחילת המאבק שלנו, עד היום הוסיפו מיליארד וחצי שקל בשנה. אין שום מאבק בישראל שהביא להצלחה בסדר גודל כזה, אלא גם עשה משהו בשיח הציבורי. אנשים עם מוגבלות היום בחזית – מקומות עבודה מקבלים אותנו, רואים אותנו בפרסומות בטלוויזיה, כבר פחות מסתכלים ע-לינו באופן מוזר ברחוב, והמאבק שלנו הוא זה שתרם לזה, ואני גאה בזה.

יש בארץ אינספור עמותות למען נכים ובעלי מוגבלויות. מדוע הנכים לא מאוחדים בארץ?

לצערי הרע, כמו בכל מאבק חברתי וכמו בחברה הישראלית שלנו, יש כל מיני גופים וקבוצות, ואף אחד לא מסתדר עם האחר. גם הנכים באותה סיטואציה – מפולגים על הרבה מאוד נושאים. אני זוכר שביקרתי את ח"כ הכנסת אילן גילאון (מר"צ) – מאחורי הראש שלו הייתה תלויה תמונה של אחמד יאסין עם שלט: "לא כל הנכים טובים". אז אני יכול להגיד לך, שגם בארגון הנכים יש הרבה פוליטיקה והרבה אינטרסים. אין גוף אחד שמייצג את כולם. זו אחת הסיבות שהקמתי את 'נכה חצי בן אדם' – כי בעצם ראינו שאין גוף אחד שמייצג את כולנו. לשמחתי, הצלחנו להפוך לאחד הגופים המחוזרים על ידי הממשלה ונמשיך לעשות זאת.

מה החלום שלך?

כפי שציינתי, שני דברים חשובים לי יותר מהכל – שקצבת הנכות בישראל תגיע לגובה שכר המינימום. זה היעד הסופי. מצד אחר, אמנם אני צעיר – אבל אני רוצה לצאת לפנסיה, להגיע למצב שהציבור לא צריך אותי יותר. יתרה מזאת, לחזור לתחום הקודם שלי – לתחום התסריטאות, להקים משפחה ולחיות במדינה טובה יותר.

אלכס פרידמן. באדיבות: אלכס פרידמן, עמותת "נכה, לא חצי בן אדם"