כשהמילים פוגשות את השכול: כך נתמוך ברגישות

לכאב אין זמן. לעיתים שאלה או אמירה שמגיעה מהלב יכולה להחזיר את בני המשפחות השכולות ברגע לזיכרון הקשה מכול. התקופה שלפני ימי הזיכרון היא תקופה מורכבת במיוחד; ימים אלו מהווים טריגרים לזיכרונות, לצד הטראומה והאובדן. קשה לצפות את התגובות, ולעיתים קרובות גם בני המשפחה עצמם מתקשים לשלוט ברגשות הצפים.

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מפרסם הביטוח הלאומי מדריך לאופן הפנייה הרצויה למשפחות השכול.

איך מזהים את הצורך?

חשוב להיות קשובים למצב בו נמצא בן המשפחה. אם הוא נראה מכונס ומסתגר, כדאי להעביר מסר תומך אך לא מחייב:

• "אני נמצא כאן עבורך".
• "אני חושב עליך במיוחד בימים אלו".
• "אם מתאים לך לשתף, אני כאן כדי להקשיב".
• "איך אני יכולה לעזור?"

גם אם התגובה קצרה ועניינית, דעו שהפנייה לרוב מחזקת. אל תתנו לתגובה כזו למנוע מכם ליצור קשר שוב בעתיד. מנגד, יהיו מי שירצו לדבר על יקיריהם ולהנציחם דרך סיפורים. במקרים כאלו ניתן לשאול שאלות על האדם שאיננו, אך יש להימנע משאלות חודרניות.

מה לא נגיד?

ישנם משפטים שנתפסים כמנחמים אך עלולים להכביד:

• "תהיו חזקים" או "החיים חזקים".
• "צריך להמשיך הלאה, יש עוד ילדים".
• "אני מבין את מה שאתה מרגיש".
• "לפחות הספיק להתחתן/להביא ילד".
• הימנעות ממפגש: אל תתחמקו ממפגש ברחוב או בסופר. התנהגו בטבעיות תוך שמירה על רגישות.

מה כן נגיד?

• במקום "החיים חזקים" – "שתמצאו את הכוחות להתמודד".
• במקום "להמשיך הלאה" – איחול לרגעים שמחים עם המשפחה.
• במקום שאלות חודרניות – לשאול "מה עושה לך טוב ואיך אפשר לסייע?".
• במקום "אל תבכי" – להציע טישו או מים. אל תיבהלו מהבכי, הוא משחרר כאב.
• נוכחות שקטה – לעיתים לא צריך להתאמץ למצוא מילים. נוכחות אמיתית ושקטה עוצמתית יותר מכל משפט.