25% מהמאושפזים במחלקות הסגורות בכפייה נקשרים למיטה

נתונים של האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות לשנים 2015-2022, מציגים תמונה עגומה בנוגע ליחס שמקבלים מטופלים בבתי חולים פסיכיאטריים ברחבי המדינה.

בניגוד לחוק ולאתיקה הרפואי, חוזרת וגוברת המגמה של קשירת מטופלי נפש. מנגד, בשנת 2017 חלה ירידה של 70% בקשירת חולים לאחר מאבק ציבורי בנושא. עם זאת, לפי הנתונים, משנת 2020 ישנה עלייה של בין 30%-40% בהוראות לקשור חולים – רובן ניתנו בבית חולים פסיכיאטרי.

לפי ההערכה שפורסמה בעיתון ישראל היום, כ-1,500 חולים נקשרים בכל שנה בבתי החולים הפסיכיאטריים, שהם רבע מכלל המאושפזים במחלקות הסגורות בכפייה. כמו כן, מפורסמים בנתונים שמות בתי החולים בהם חלה עלייה: "שער מנשה" באזור חדרה, "הרצוג" בירושלים, "שלוותה" בהוד השרון, "לב השרון בפרדסיה" ו"מעלה הכרמל" בטירת הכרמל. מנגד, נרשמה ירידה בבאר שבע, עכו ובתל השומר (שיבא).

מידע רב על המקרים הקיצוניים הללו מגיעים לא פעם מטעם המקורבים והמשפחות של החולים. הקשירה בבתי החולים נעשית בעזרת רצועות עור וברזל מיוחדות ואלו נעטפות סביב הידיים והרגליים, אך זה לא נגמר כאן – החולים גם מבודדים בחדרים ייעודים ואטומים, ללא יכולת לצאת.

לפי החוק כיום בישראל, הקשירה מותרת, אך יש לה הגבלות מחמירות (למשל, אסור לקשור כאמצעי ענישה ואכיפת משמעת, אלא רק כדי למנוע סכנה פיזית מיידית לחולה ולסובבים אותו), וישנם מחקרים רבים שמעידים כי הקשירה מזיקה יותר מאשר תורמת. נזקיה לא פעם יכולים להיות בלתי הפיכים.

בימים אלו מתקיימת חקירה במשרד הבריאות בנושא מותו של עמוס אפשטיין באפריל האחרון. אפשטיין היה בבידוד ב"שער מנשה", אולם משפחתו מבקשת להבין כיצד נמצא לפתע ללא דופק, מי השגיח עליו בעת הבידוד וכיצד הצוות הרפואי פספס שלקה בזיהום בריאות ושהייתה לו מצוקה נשימתית. המשפחה טוענת כי מבית החולים הפסיכיאטרי נמסר להם שאין לבוא אליהם בטענות כי אפשטיין פונה לבית החולים הלל יפה ושם נפטר.