
חגי דולב. צילום באדיבות קבוצת גיא
"כשאני מצליח לשכנע צעיר שאני לטובתו – זו הרגשה נפלאה"
תכירו את חגי דולב, 31, מתאם וסגן מנהלת בדיור מוגן חיפה של קבוצת ענבלים - לצעירים מתמודדי נפש וטראומות
מערכת | 11.09.2023
חגי דולב הוא בן 31, מתאם וסגן מנהלת בדיור מוגן חיפה של קבוצת ענבלים. חגי עובד סוציאלי (תואר ראשון ושני). נשוי להדס ויש להם שתי חתולות וכלבה. חגי התחיל את דרכו בתחום העבודה הסוציאלית לפני 6 שנים כמדריך שיקום. בהמשך בחר ללמוד עבודה סוציאלית וחזר כמתאם טיפול וסגן מנהלת.
ספר קצת על המסגרת שבה את מועסק.
"המסגרת היא דיור מוגן אנחנו מלווים צעירים וצעירות שגרים באופן עצמאי בדירות שהם שוכרים בכוחות עצמם. הצעירים והצעירות הם מתמודדי נפש, הם עובדים, לומדים, לחלקם יש משפחות. היום החלק הארי של הצעירים שמגיעים מתמודדים עם פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת. אנחנו מבקרים בבתים של הצעירים מספר פעמים בשבוע ומלווים אותם בתהליך השיקומי שלהם".
איך נראה יום ממוצע שלך?
"יום ממוצע שלי מורכב מביקורי בית ברחבי העיר וזמן במשרד. אני יכול להתחיל את היום במעונות של הטכניון, משם לרוץ לפגישות בדירות בשכונת הדר, ואז להגיע למשרד שלנו לעשות ניירת ולתת הדרכה פרטנית למדריך שיקום שאני מלווה. ביום טוב אני גם מספיק לאכול צהריים".
מה התפקיד שלך?
"יש לי שני תפקידים בדיור: סגן מנהלת ואחד ממתאמות הטיפול. כסגן אני מתעסק בגיוס אנשי צוות, קליטה של צעירים חדשים, קשר עם גורמי חוץ ובניית תוכניות וכלי עבודה. כשהמנהלת שלי בחופש אני גם זמין לשאר הצוות. בנוסף אני גם מדריך סטודנטית לע"ס שעושה את ההכשרה שלה בארגון.
"כמתאם טיפול אני חלק מצוות מתאמות, ומלווה באופן פרטני מספר צעירים. זה כולל בתוכו ליווי של מדריכי השיקום שלהם, בניית תוכניות שיקום עם הצעירים, ביקורי בית, קשר עם המשפחה וגורמים נוספים והכי חשוב – יצירת קשר טיפולי עם כל אחד ואחת מהם".
מה נותן לך סיפוק?
"להצליח ליצור חיבור עם צעיר או צעירה שכבר ויתרו על הסיכוי לקבל עזרה מאנשי מקצוע. מגיעות ומגיעים אלינו צעירים שעברו הרבה דברים קשים ולפעמים לוקח זמן רב והרבה עקשנות כדי לשכנע אותם שאני לטובתם. כשזה מצליח זו תחושה נהדרת. אני גם מרגיש סיפוק כשהצוות שלי מבסוט, אם זה בימי גיבוש, אירוע שיא לצעירים או סתם שיחת טלפון מחזקת באמצע היום".
סיפור מיוחד שלא תשכח?
"צעירה שאני מלווה כמה שנים עזבה את בית הוריה ועברה לגור בדירה משלה, זה היה תהליך ארוך מאד והיינו צריכים להחזיק ביחד בהרבה אמונה ותקווה – ובסוף היא הצליחה! היום היא עצמאית".
אירוע מרגש?
"קשה לבחור דבר אחד. כל פעם שצעיר או צעירה מצליחים לעשות צעד קדימה: להתקבל ללימודים, למצוא עבודה, לקחת אחריות על הדירה שלהם, ליצור קשרים חדשים… וגם כל פעם שהם מצליחים לפנות לקבל עזרה כשקשה להם, דבר לא מובן מאליו".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך להתרגש ולהתלהב מה-"קטנות יום יום" בעבודה, להיות סקרן ופתוח, להתמקצע בתפקיד שלי".
כתבות נוספות
תגובות