ליאה חיימוב: "במשך שנים לא ראו אותי". תמונה של פלג גוף עליון. חולצה עם הסמל והכיתוב: כנפיים של קרמבו. עניבה סביב הצוואר.
ליאה חיימוב: "במשך שנים לא ראו אותי". צילום: מאי אופיר

מבדידות לחירות: הכנפיים של ליאה חיימוב

בגיל 19 היא אובחנה על הרצף האוטיסטי - אחרי ילדות כואבת וחיים של הדרה, היא מצאה קהילה, עבודה ומשמעות. עכשיו יש לה זמן לחלומות גדולים וקטנים כאחד
טלי ליבמן | 11.04.2025

שנים של בדידות, לעג וחרם חברתי עברו על ליאה חיימוב – מבלי שאיש יבחין שמשהו עמוק יותר קורה. רק בצבא, בעקבות פגישה עם קב"ן, אובחנה לראשונה על הרצף האוטיסטי – ובפעם הראשונה הרגישה שמבינים אותה. היום, לאחר עשור של תהליך אישי משמעותי, היא מעבירה מסר חד: "אל תשתנו בשביל אף אחד – תשמרו על הזהות שלכם".

חיימוב, בת 28, מתגוררת בראשון לציון עם אביה ואחותה התאומה. במשך שנים חיה בתחושת ניכור ובדידות. אף שלמדה במסגרות רגילות, לא הרגישה שייכת. כבר בילדותה נחשפה ללעג מתמשך וחרם חברתי. "צחקו עליי ועשו עליי חרם בבית הספר", היא מספרת, "ילדים היו רעים. הייתי שונה מהם – אז הם צחקו עליי. אף פעם לא היו לי חברות. ביליתי בעיקר מול הטלוויזיה והמחשב".

האבחנה הגיעה רק בגיל 19, במסגרת השירות הצבאי. "אחרי הטירונות שובצתי בסדיר, והיו לי חוויות לא נעימות –  מהסגל בצבא. שלחו אותי לקב"ן, ולאחר מכן זומנתי לוועדה רפואית. פתחתי את המכתב וראיתי שכתוב שיש לי אוטיזם. הייתי בשוק. חשבתי שהצבא טועה".

ליאה פנתה לאבחון פרטי כדי לבדוק את הדברים לעומק. "חיכיתי חצי שנה, ואז קיבלתי אבחנה שאישרה שאני על הרצף. חזרתי לצבא, נאמר שיחפשו לי תפקיד חדש, אבל זה נמשך זמן רב – ובסוף החלטתי לעזוב. הרגשתי שמושכים אותי – אז שיחררו אותי".

ליאה נחשפה במקרה לכתבה על תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". חיימוב: "בהתחלה חששתי, כי היו לי חוויות לא נעימות בתנועות אחרות, אבל בכל זאת הלכתי לכנס היכרות, ושבוע אחרי זה כבר הגעתי לפעולה ראשונה. ההתחלה הייתה מהוססת. הסתכלתי מהצד, וחשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שהיה חסר לי. ואז קראו לי להצטרף. האנשים היו חמים, לא התעלמו ממני. הרגשתי שמצאתי את המקום שלי – היה בי שקט פנימי.

"אני זוכרת את ההתרגשות כשפעם ראשונה הזמינו אותי אחרי פעילות ללכת לאכול פיצה או המבורגר – דבר שלא מובן מאליו למי שמתמודד עם מוגבלות".

מאז אותה פעולה ראשונה חלפו יותר מעשר שנים. אחרי השחרור מצה״ל ליאה השתלבה בפיילוט של שירות לאומי לצעירים עם מוגבלויות, וכיום היא עובדת בהנהלת החשבונות של התנועה, במחלקת הכספים.

"בקרמבו אני מרגישה שלמה", היא אומרת, "כאן רואים את היכולות שלי ולא את החסרונות. כאן אני יכולה לבטא את עצמי".

היא חולמת על העתיד – חלומות קטנים וגדולים כאחד: "לטוס ליורודיסני בפריז, לראות עולם, להרגיש שאני במקום שטוב לי בו. לתרום, להרגיש טוב עם עצמי. להקים משפחה".

לצעירים שעוברים חוויות דומות, היא מבקשת להעביר מסר ישיר: "בסוף הכול מסתדר. זו תקופה שעוברת. אל תשתנו בשביל אף אחד – תשמרו על מי שאתם. לאותם ילדים שעשו עליי חרם, הייתי אומרת: אתם הפסדתם אותי. היום אני עושה דברים משמעותיים בעולם".
כנפיים של קרמבו

קטגוריות: אנשים

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *