סבתות וסבים שכולים: הכאב עמוק, ההכרה אפסית
אלפי סבים וסבתות בישראל איבדו נכד או נכדה במלחמה, בפעולות איבה, בשירות הצבאי או בנסיבות אזרחיות. למרות מקומם הקרוב במשפחה ועוצמת האובדן, הם אינם מוכרים באופן גורף כקבוצה עצמאית הזכאית למעטפת טיפול, ליווי ותגמולים. החוק אמנם מעניק לסבים ולסבתות זכויות מסוימות, אולם ברוב המקרים הן מצומצמות, או מותנות בתלות כלכלית בנכד שנפל. עצם אובדן הנכד – אינו יוצר בדרך כלל זכאות לסבים וסבתות, כמו זו שניתנת להורים שכולים, לאלמנות, ליתומים ולחלק מהאחים השכולים.
הכרה רק בתנאים חריגים
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה אינו מונה סבים וסבתות במסגרת ההגדרה הרגילה של בני המשפחה הזכאים. עם זאת, סעיף 12 לחוק קובע חריג: אם הנספה הותיר סב או סבתא שמחסורם היה עליו סמוך למותו, קצין התגמולים רשאי לאשר לכל אחד מהם תגמול בשיעור של 15% מהתגמול המשולם להורה שכול. אם החלל לא הותיר הורה שכול, ניתן לראות בסב או בסבתא שעמדו בתנאי התלות הכלכלית כהורה שכול לצורך חישוב התגמולים. כלומר, החוק מתמקד בתלות הכלכלית בנכד ולא בעצם הקשר המשפחתי או בעוצמת הפגיעה הנפשית.
הזכויות למשפחות של חללי פעולות איבה מבוססות במידה רבה על ההסדרים שנקבעו למשפחות חללי מערכות ישראל. גם כאן אין מסלול כללי המעניק לכל סב או סבתא שכולים טיפול, ליווי או תגמול בשל האובדן בלבד.
זכות להיעדר ביום הזיכרון
זכות ברורה אחת ניתנת לסבים ולסבתות מכוח חוק יום הזיכרון. עובד או עובדת שהם סב או סבתא של חלל מערכות ישראל רשאים להיעדר מעבודתם ביום הזיכרון, והם נחשבים כאילו עבדו באותו יום. זכות מקבילה קיימת גם לקרוביהם של חללי פעולות איבה. זוהי הכרה ממלכתית חשובה, אך נקודתית. היא אינה מספקת טיפול נפשי, עובד סוציאלי מלווה, קבוצת תמיכה קבועה או סל שירותים המותאם לגילם ולמצבם הבריאותי של הסבים.
בינואר 2026 אישרה הכנסת תיקון רחב לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. התיקון הרחיב את התגמולים ואת המענים ליתומים בוגרים, לאלמנות ולהורים שכולים. משרד הביטחון החל ליישמו באפריל 2026. למרות היקפו, התיקון לא יצר מעמד כללי חדש לסבים ולסבתות שכולים. גם ברשימת הזכאויות שמפרסם אגף משפחות, הנצחה ומורשת, קבוצות הזכאים המרכזיות הן הורים, אלמנות ואלמנים, יתומים, אחים, ארוסים ואפוטרופוסים — ולא סבים וסבתות כקבוצה עצמאית.
אובדן בשלושה מעגלים
הספרות המקצועית מתארת את חוויית הסבים ככאב רב־שכבתי: הם מתאבלים על הנכד, כואבים את סבלו של ילדם שאיבד בן או בת, ולעיתים נדרשים להחזיק את המשפחה ולסייע לנכדים נוספים דווקא כשהם עצמם זקוקים לתמיכה.
מחקר שנערך באוניברסיטת בר־אילן כלל 106 סבים וסבתות, מהם 50 שאיבדו נכד במהלך שירותו הצבאי. הסבים השכולים דיווחו על תמיכה חברתית נמוכה יותר, קושי תפקודי רב יותר ורמות נמוכות יותר של צמיחה בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרת המליצה לפתח אסטרטגיות התערבות ייעודיות ולאתר סבים המצויים בפגיעות מוגברת.
מחקר ישראלי נוסף, שפורסם ב־2025 וכלל 74 סבים וסבתות שכולים, מצא כי הכרה חברתית ותמיכה חברתית היו קשורות באופן חיובי לתחושת המשמעות בחיים. החוקרות הדגישו את הצורך לחזק את ההכרה ואת התמיכה באוכלוסייה שנוטה להישאר מחוץ למוקד.
4,000 סבים וסבתות מ-7.10
מחקר שהוצג בכתב העת האקדמי Innovation in Aging העריך כי מאז 7 באוקטובר 2023 איבדו כ־4,000 סבים וסבתות בישראל נכד או נכדה. מדובר בהערכה מחקרית, ולא בנתון רשמי של המדינה. המחקר התבסס על ראיונות עם 25 סבים וסבתות שאיבדו נכדים בשירות הצבאי או בפעולות איבה. המשתתפים תיארו מצוקה רגשית, גופנית ותפקודית, שינוי בתחושת הזהות וחיפוש אחר מקומם בתוך המשפחה השכולה. לצד הכאב נמצאו גם דפוסי חוסן והסתגלות. החוקרות המליצו על הכרה רשמית ועל מענים פרטניים וקבוצתיים המותאמים למקומם הרב־דורי של הסבים במשפחה.
לצד הפער בחוק קיימים מענים נקודתיים. ארגון יד לבנים הפעיל בשיתוף המשרד לשוויון חברתי קבוצות טיפוליות ללא תשלום לסבים ולסבתות של חללי כוחות הביטחון, שכללו עד 12 מפגשים. משרד הרווחה דיווח באוקטובר 2026 כי כ־600 סבים, סבתות וקרובי משפחה נוספים ממשפחות השכול והחטופים קיבלו מענים משפחתיים, קבוצתיים וקהילתיים. הנתון משותף לכמה דרגות קרבה, ולכן אינו מלמד כמה סבים וסבתות קיבלו סיוע בפועל.
יוזמות אלה מעניקות סיוע ממשי, אך אינן שקולות לזכות שוויונית, אחידה ומעוגנת בחוק.
תגובות