האם אפשר היה להציל את שיראל גולן ז"ל

מאות אנשים השתתפו אתמול, יום שני 22 באוקטובר, בהלווייתה של שיראל גולן, בת 22, שורדת מסיבת נובה, ששמה קץ לחייה ביום ראשון השבוע, בדיוק ביום הולדתה. ההלוויה נערכה בבית העלמין האזורי בתל מונד, והשתתפו בה רבים מהשורדים שנכחו במסיבת נובה. בני משפחתה של גולן סיפרו שמצבה הנפשי הידרדר לאחר האירוע הקשה, אך היא לא הוכרה כנפגעת פוסט- טראומה ולא קיבלה סיוע מספק.

בני המשפחה הציבו שלט במקום הקבורה בו נכתב: "שיראל נרצחה בשביעי לאוקטובר ועם זאת נשארה בחיים, עד היום. אלפי נשמות שרדו ומתו באותו היום. 20.10.24 יום הולדתה ה-22".

"לדאוג גם למשפחות"

חברת הכנסת קארין אלהרר, מ"יש עתיד", המשמשת גם כיו"ר השדולה לזכר הנרצחים ממסיבות הנובה, הגיבה על המקרה הקשה: "בדיוק בגלל החשש מהסוף הטרגי של שיראל אני נלחמת כבר כשנה יחד עם השורדים עבור המובן מאליו – הכרה וסיוע מהמדינה. בזכות המאבק המומשך הזה הצלחנו להגדיל את מכסת הטיפולים הנפשיים ב-12 מפגשים אישיים נוספים, וכן שורדים שהיו חיילים בשירות סדיר וקבע ב-07.10 קיבלו פיצוי כספי מהמדינה כמו כולם".

אלהרר מציינת כי " גם המענים האלה הם חלקיים ומגיעים באיחור. סכום הפיצוי הכספי עבור כל שורד אינו מספק, לכן הם מוסללים ע״י המדינה לדרוש הכרה בנכות נפשית ומי שלא נמצא זכאי נופל בין הכיסאות. גם באשר לטיפולים הנפשיים האישיים במימון המדינה, הם צריכים להינתן כל עוד השורדים יזדקקו להם תוך יצירת ודאות ובניית אמון מחדש. למרבה הצער, גם הוריי השורדים, המהווים עוגן משמעותי עבורם לא מקבלים סיוע וכלים מספקים כדי לתמוך בשורדים דבר שמחריף את מצבם. ‏המדינה חייבת לספק את אותם מענים מקיפים, בלי חשדנות ובלי התחשבנות כי פשוט אסור לנו לאבד את הצעירים האלה".

לא שחור או לבן

פרופ’ אמיר קריבוי, מנהל בית החולים גהה מקבוצת "כללית", התייחס לשאלות סביב מותה של גולן ולסוגיית הטיפול בשורדים: "אובדנות זה לא שחור או לבן. מחשבות על מוות יש לרוב האנשים בחלק מהזמן ולפעמים זו מחשבה מנחמת שתמיד אפשר למות. אבל בספקטרום הזה, אובדנות היא ממש לקחת את המשוואות האלה רחוק – לכיוון פעולה – ולהחליט לקחת את החיים.

"עד שמגיעים לשם יש הרבה ספקטרום של מחשבות ותחושות ורגשות. כשאנשים מגיעים לטיפול נפשי מדברים על מוות ומחשבות על איך לסיים את החיים זה לא אומר בהכרח שהם הולכים לעשות את זה. ולפעמים אנשים מחליטים לסיים את החיים גם מבלי לפנות לטיפול. הרוב לפי הסטטיסטיקה כן מגיעים לטיפול”.

שיראל גולן ז"ל. מימין – עם השוטר שהציל אותה בנובה. צילום: פרטי

קריבוי מדגיש את הקושי בזיהוי מקרי אובדנות: "ההחלטה בסוף לסיים את החיים היא החלק האחרון בשרשרת הזאת. לפעמים זה מגיע על רק של מחלות נפשיות ולפעמים זה מגיע על רקע מצוקה מאוד רגעית והחלטה של רגע. אם אנשים משתפים אז יותר קל לזהות את הקריאה לעזרה. החלק היותר קשה זה כשאנשים לא משתפים ולא מדברים אף אחד מאיתנו לא קורא מחשבות ואם חולפת למישהו מחשבה על מוות והוא לא מספר על זה ואין שום אינדיקציה לזה אז לא נדע. אם מישהו החליט שהוא מסיים את חייו. אלה המצבים היותר מסוכנים.

פרופ' אמיר קריבוי, מנהל "גהה". צילום: אביטל צימט

"המקרים הטראגיים זה המקרים בהם אנשים לא משתפים ואז כמעט ואין דרך לדעת את זה. יכול להיות גם מצב שאנשים פנו לטיפול ובטיפול לא עלתה שום אינדיקציה להתאבדות ויום למחרת הם התאבדו. זה קורה. אנחנו לא יודעים מה עבר להם בראש. אם לא משתפים אי אפשר לדעת על כוונותיו של המטופל".

מה אתה יכול לומר על החשיפה הטראומטית של שורדי הנובה – וההשפעות שלה?

"חוויות של כמעט מוות ושאנשים נהרגים לידך – אלה חוויות מאוד מעוררות סטרס ומשפיעות על כל אחד אחרת. זה מטלטל יש אנשים שלא חוזרים לעצמם, שעסוקים במחשבות והזכרונות וגם זה יכול להתבטא בירידה תפקודית משמעותית ודכאון וחוסר יכולת לשקם את עצמם ומצוקה בלתי נגמרת. זה יכול להוביל בן אדם למחשבות על לסיים את החיים".

תביעת השורדים עודכנה

בחודש ינואר הוגשה תביעת שורדי מסיבת נובה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד מדינת ישראל, צה”ל, השב”כ ומשטרת ישראל. באחרונה הוגש כתב תביעה מתוקן, הכולל עשרות נפגעים נוספים, וסכום התביעה המעודכן עומד על 546,287,500 מיליון שקלים. באי כוחם של התובעים, עו”ד ענת וגלעד גינזבורג, המייצגים 104 שורדים, טענו כי מדובר בתביעה נזיקית תקדימית כנגד גופי הביטחון בישראל בשל רשלנותם ומחדליהם.

עו"ד גילעד גינזבורג. צילום: תומר שלום

עו”ד גלעד גינזבורג הדגיש את המצב הקשה של השורדים: "אנשים צעירים שלא מסוגלים לעבוד, שיש להם התמכרויות בעקבות המצב הנפשי, אנשים שפרקו משפחות וקשרים. המצב מאוד קשה. המדינה מנסה לסייע, אבל לא מספיק".