לרוץ עם אמא: עינבר השלים 5 ק"מ במרתון ת"א – ושבר את השיא של עצמו

ביום שישי האחרון, 28 בפברואר, השתתף עינבר יצחקי, נער בן 13.5 מתל אביב על הרצף האוטיסטי, במרתון תל אביב והשלים ריצת 5 קילומטרים. הדרך לשם לא הייתה קלה: היא התחילה עם כאב בצד לאחר טיול משפחתי, נמשכה בחודשים של תלונות וסירובים, אך הסתיימה בהצלחה גדולה ושיא אישי שהעניק לו ביטחון, תחושת מסוגלות וזמן איכות עם אימו.

עינבר, תלמיד בבית הספר עמוס עוז בתל אביב, לא היה חובב ריצה מלכתחילה. אמו, מירב יצחקי, מספרת שהכל התחיל אחרי חופשה באתונה, ממנה חזר עם כאבים בצד בעקבות ההליכות הרבות. "החלטתי שהגיע הזמן לרוץ", היא אומרת. תחילה הצמידה לו מאמן אישי – "ישראמן ותותח על" כהגדרתה – ובמקביל החלה לרוץ איתו בסופי השבוע. "בחודשים הראשונים זה היה 100% קיטורים ו-0% הנאה", היא נזכרת.

עינבר יצחקי בן 13.5 ואימו מירב. צילום: פרטי

זמן איכות משותף

אך לאט-לאט, הריצה הפכה להרגל ולזמן איכות משותף. "יצאנו בכל שישי ושבת לריצה משותפת, ובימים חמים שילבנו ריצה על החוף וכניסה למים", מספרת האם. בהמשך הצטרף עינבר לעמותת "איתן", המשלבת ילדים ובני נוער עם מוגבלויות בספורט תחרותי, לצידו של יונתן כאמור, המאמן האישי, טריאתלט ומדריך ריצה, שהפך לדמות מפתח בתהליך שלו. "יונתן הצליח לגרום לו להתמיד ולשפר את היכולת שלו בצורה מדהימה", אומרת מירב.

במשך ארבעה חודשים התאמן עינבר למרתון תל אביב, כשהיעד שלו היה להשלים חמישה קילומטרים – ואתגר שהפך אותו לרץ נחוש. ביום המרוץ עינבר לא רק עמד ביעד – הוא גם שבר שיא אישי. "הריצות, כמו הספורט הימי שהתחלנו יחד, היו נקודות אור גדולות בתוך החושך והכאב", מספרת מירב. מעבר להישג הפיזי, הריצה תרמה לתחושת המסוגלות והביטחון העצמי של עינבר. "השתתפותו במרתון הייתה חוויה מרגשת ועוצמתית. הוא סיים עם חיוך ענק ותחושה של העצמה אישית".

"הוא גאון כמוני"

לא רק בספורט – גם בלימודים עינבר מצטיין. הוא מבריק במיוחד במדעי המחשב, ולדברי מירב קיבל תעודה שהיא "יכלה רק לחלום עליה". המורה למדעי המחשב שיבחה אותו: "אתה מצטיין בכתיבת קוד מורכב ומבין מצוין את יסודות התכנות". גם במתמטיקה, מדעים ואנגלית קיבל מחמאות מהמורים.

לפני כשבוע שאל את מירב אם הוא אספרגר. כשהיא שאלה למה, השיב: "שמעתי שאילון מאסק כזה". כשניסתה להבין אם הוא מזהה דמיון ביניהם, ענה: "הוא גאון כמוני". מירב מסכמת את השנה האחרונה כשנה ששינתה לא רק את עינבר, אלא גם את הקשר ביניהם. "הריצות הפכו לזמן איכות שלנו", היא אומרת. "תודה גאון של אמא, גאה לרוץ לצידך – ולעיתים קרובות מדי גם אחריך".

בעוד חודש וחצי צפויים השניים להשתתף יחד במרוץ "איתן" השנתי – ולהמשיך במסע שלהם, צעד אחרי צעד.