לאחר ערעור תקדימי: פיצוי לאישה על אפליה בשל מוגבלות נפשית

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שבמשרד המשפטים זכתה בערעור תקדימי בבית הדין הארצי לעבודה, שקבע כי מועמדת לעבודה במכון התקנים הופלתה בשל מוגבלותה הנפשית. המועמדת תפוצה ב-70,000 שקלים בגין האפליה, לצד הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.

התובעת, אישה בשנות ה-50 לחייה, סובלת מפוסט-טראומה כתוצאה מאירוע שהוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לה נכות יציבה בשיעור של 27%. בשנת 2019 פנתה למכון התקנים דרך שירות התעסוקה, מילאה טופס הצהרה על נכות והתראיינה בשלושה שלבים של תהליך קבלה. במהלך הראיונות נשאלה שאלות חודרניות על מוגבלותה ועל התרופות שהיא נוטלת. לבסוף, נמסר לה כי מועמדותה נדחתה בטענה שעובד אחר יאייש את המשרה.

בעקבות האירוע, שלחה הנציבות מכתב למכון התקנים שבו ביקשה תגובה לטענה כי ההחלטה התקבלה על רקע מוגבלותה של המועמדת. בתגובה, טען מכון התקנים כי ההחלטה התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד.

לאור זאת, הגישה הנציבות תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה לאפליה על רקע מוגבלות. בית הדין האזורי דחה את התביעה בטענה שהתובעת לא עומדת בהגדרת "אדם עם מוגבלות" בחוק, וכי אי-קבלתה נבעה משיקולים ענייניים בלבד.

בעקבות החלטת בית הדין האזורי, הגישה הנציבות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בערעור הודגש כי אפליה על רקע מוגבלות נפשית יכולה לנבוע מדעות קדומות או מיחס מוטעה, ולא רק ממניעים של אי-נכונות לבצע התאמות במקום העבודה.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חל גם על מוגבלויות שאינן נראות, כמו מוגבלות נפשית. הוא פסק לתובעת פיצוי בסך 70,000 שקלים בגין האפליה ו-10,000 שקלים הוצאות משפט.