אותה אבחנה, מוח אחר: 5 פרופילים של דיכאון

שני אנשים יכולים לקבל אבחנה של דיכאון, ובכל זאת לחוות אותו באופן שונה מאוד. מחקר מאוניברסיטת הלסינקי מצא שההבדלים עשויים להתבטא גם בפעילות המוח: החוקרים זיהו חמישה פרופילים נבדלים בקרב אנשים עם דיכאון, ובהם דפוסים של קשרים חזקים יותר או חלשים יותר בין אזורי המוח.

המחקר כלל 263 משתתפים עם הפרעת דיכאון מג'ורי ו-75 משתתפי ביקורת בריאים. החוקרים מדדו פעילות מוחית במנוחה באמצעות MEG, טכנולוגיה שרושמת שדות מגנטיים חלשים הנוצרים בעקבות פעילות חשמלית במוח, ושילבו את המדידות עם מידע על תסמינים.

המאמר פורסם בכתב העת Nature Mental Health ב-31 באוגוסט 2026 וסוקר בעיתונות המדע ב-23 בספטמבר. מטרתו הייתה לבדוק אם אפשר לזהות בתוך אותה אבחנה קבוצות בעלות מאפיינים מוחיים וקליניים שונים.

בקבוצה אחת נמצאו קשרים חזקים יחסית בין אזורי המוח, לצד תסמינים נרחבים וחמורים. בקבוצה אחרת נמצאו קשרים חלשים יותר ותסמינים מתונים יותר. קבוצה נוספת התאפיינה בקשרים חלשים בחלקים נרחבים של המוח ובבולטות של תסמיני פוסט טראומה.

שתי הקבוצות הנוספות הציגו שילובים אחרים: באחת היו קשרים חזקים וחלשים לצד דיכאון חמור יותר, שימוש בעייתי בחומרים ורווחה נפשית נמוכה; באחרת נמדדו הקשרים החזקים ביותר בין הקבוצות, ושימוש בעייתי בחומרים בלט יותר מתסמיני טראומה.

הממצא המסקרן הוא שאותה אבחנה יכולה להתלוות לשינויים מוחיים בכיוונים הפוכים. הדבר עשוי לסייע להבין מדוע מחקרים שמסתכלים על כל האנשים עם דיכאון כקבוצה אחת מגיעים לעיתים לתוצאות שונות.

אבל חמישה פרופילים במחקר אינם חמש אבחנות חדשות. החוקרים אינם מציעים כעת לסווג כל מטופל לפי בדיקת מוח, וגם לא הוכיחו שכל פרופיל מגיב לטיפול מסוים. זהו מחקר חתך, והממצאים זקוקים לאימות ולהמשך בדיקה.

התקווה להמשך היא לקשור טוב יותר בין התסמינים לבין מנגנוני הפעילות המוחית, ולבחון אם הקשר הזה יכול לסייע בהתאמת טיפול. בשלב הנוכחי, המדידות לבדן אינן מספיקות כדי לבחור טיפול לאדם מסוים.

עבור הקוראים, המשמעות היא שגם כששם האבחנה זהה, החוויה, הקשיים והצרכים עשויים להיות שונים. המחקר מוסיף בסיס מדעי להתבוננות באדם ובתסמיניו, ולא רק בתווית האבחנתית.