אבישי פריזדה
אבישי פריזדה יו"ר קבוצת גיא. צילום: דורון צברי

ישראלים משלמים פעמיים על טיפול נפשי, והמדינה לא סופרת / אבישי פריזדה

אבישי פריזדה |

בשיחות הראשונות עם מי שמגיעים למסגרות השיקום שאנחנו בקבוצת גיא מפעילים בקהילה, מטעם משרד הבריאות, אני שומע שוב ושוב את אותו סדר אירועים: כמה מפגשים אצל פסיכולוג פרטי בחודשים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, הפסקה כשנגמר הכסף, חודשים של המתנה לתור בקופה, ובסופם ירידה בתפקוד. כ

שהם מגיעים אלינו, לא פעם מקום העבודה כבר אבד והמשפחה כבר נשחקה.

מספרים מתסכלים 

‏מאחורי הסיפורים האלה עומדים מספרים.

יותר ממחצית הטיפולים אצל פסיכולוג או מטפל שקיבלו ישראלים מ-7 באוקטובר ועד אמצע 2025, שולמו במלואם מכיסם, אף שהטיפול הנפשי בקהילה הוא חלק מסל הבריאות שהקופות מחויבות לספק. כך עולה מסקר לאומי של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ושירותי בריאות כללית.

עוד כחמישית מהטיפולים ניתנו אצל מטפל פרטי בסבסוד חלקי, ופחות מרבע ניתנו במסגרת ציבורית, בקופה או במרכזי החוסן. במשך כמעט שנתיים, רוב הטיפול בפגיעה הנפשית שהותירה המלחמה ניתן על חשבונם הישיר של משקי הבית.
‏

משלמים פעמיים

מאז הרפורמה של 2015, שהעבירה את האחריות לטיפול הנפשי ואת התקציב שלו ממשרד הבריאות אל קופות החולים, מי שמשלם לפסיכולוג פרטי משלם בפועל פעמיים: פעם ראשונה בדמי ביטוח הבריאות ובמסים שמממנים את הסל, ופעם שנייה בקליניקה.

הפנייה לשוק הפרטי החלה עוד לפני המלחמה, והמלחמה עצמה, הפכה אותה לדרך המרכזית לקבל טיפול, בלי שאיש קיבל החלטה כזאת. ועדיין, שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה, אין נתון ממשלתי מתפרסם על הסכום שהוציאו משקי הבית על טיפול נפשי מאז.
‏

המדינה הוסיפה לתוכנית הלאומית לבריאות הנפש כ-1.4 מיליארד שקל בשנה, לפי בנק ישראל, ואת מה שקורה למטופלים היא לומדת מסקר שפורסם באוגוסט 2026, יותר משנה אחרי שנאספו נתוניו. משרד הבריאות מפרסם בכל קופה כמה ממתינים לבדיקת MRI, ואינו מפרסם באופן סדיר כמה ממתינים לפסיכולוג.
‏

אלה שנפגעים יותר

הפנייה לטיפול פרטי מוסברת בזמני ההמתנה.

לפי הסקר, 84% ממי ששילמו מחיר מלא הגיעו למפגש עם מטפל בתוך חודש, לעומת כשליש בלבד בקרב מי שטופלו במימון הקופה. מבקר המדינה מצא באביב 2024 המתנה ממוצעת של כשישה חודשים וחצי בקופות, מהאבחון ועד תחילת הטיפול. אדם שתפקודו נפגע קשה אינו יכול לחכות חצי שנה, ולכן מי שיש לו אפשרות פונה לשוק הפרטי.

הקופות ישיבו שהתקציב אינו מכסה את הביקוש ושהמטפלים עוזבים אותן לקליניקות הפרטיות. ייתכן שהן צודקות, אבל בלי מספרים גלויים אי אפשר להכריע.
‏

מי שאינו יכול לשלם – מוותר, לא פעם ולא פעמיים, על הטיפול כולו. אחד מכל חמישה ישראלים חש צורך בטיפול נפשי, ולא פנה לקבלו, ורבע מהם ציינו את המחיר כסיבה.

בעלי הכנסה נמוכה מאוד, נשים, ובעיקר ערבים, נטו יותר מאחרים לוותר על טיפול שהם עצמם חשו שהם זקוקים לו. מפת הטיפול הנפשי בישראל משקפת היום את יכולת התשלום יותר משהיא משקפת את חומרת הפגיעה.

טראומה לא פגה לבד

הפגיעה גם אינה חולפת מעצמה.

כמחצית ממי שסבלו מתסמינים של דיכאון, חרדה או פוסט-טראומה בתחילת 2024, עדיין סבלו מהם כעבור שנה וחצי, אף שהשיעור הכולל ירד באותה תקופה מ-41% ל-31%. בשלב הזה כבר מדובר בשיקום, והדרך חזרה ממנו ארוכה פי כמה מזו, שהייתה פתוחה בחודש הראשון.

את המחיר שלה משלמים כולם: המדינה בשיקום ובקצבאות, המעסיקים בימי העבודה שאבדו, והמשפחה בכל השאר. אם הצעדים שאני מציע כאן יצליחו, פחות אנשים יגיעו בסוף הדרך אל המסגרות שאנחנו מפעילים.

ציפיות מהכנסת ה-26

ב-27 באוקטובר 2026 נבחרה הכנסת הבאה, ומבקרוב ייכתבו ההסכמים הקואליציוניים, שיקבעו את סדר העדיפויות של משרד הבריאות. כל מפלגה שביקשה את קולנו, צריכה להתחייב לשלושה צעדים, וכל מפלגה שתצטרף לקואליציה צריכה לעגן אותם בהסכם. כולם נשענים על כלים שהמדינה כבר מפעילה.

הראשון, שקיפות. משרד הבריאות יפרסם אחת לרבעון, כפי שהוא כבר עושה לגבי בדיקות, את זמני ההמתנה לטיפול נפשי בכל קופה, יחד עם מספר המטופלים וההוצאה של כל קופה על טיפול נפשי בקהילה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוסיף לסקר הוצאות משק הבית, שהיא כבר עורכת, סעיף נפרד של הוצאה פרטית על טיפול נפשי. כך יעמדו זה לצד זה הכסף הציבורי והכסף הפרטי.

השני, תקן. בתוך מאה ימים מכניסתו לתפקיד, שר הבריאות הבא יקבע יעד מחייב של פגישת טיפול ראשונה בבריאות הנפש לאחר האבחון בתוך חודש, הזמן שבו מקבלים מענה רוב מי שמשלמים מכיסם, ויפרסם באותה הודעה את התאריך שבו כל קופה תידרש לעמוד בו. עמידת כל קופה ביעד תפורסם בשמה. קופה שתחמיץ אותו שני רבעונים ברציפות, תציג לוועדת הבריאות של הכנסת תוכנית תיקון, ותפרט את הסיבה: מחסור במטפלים, מגבלת תקציב או ניהול התורים. אם יתברר שהפער נובע מתקציב, הממשלה תצטרך להכריע בכך בגלוי, מול נתונים שכל אזרח יכול לבדוק.

השלישי, מעקב. הסקר הלאומי שעקב אחר הישראלים מאז תחילת המלחמה יהפוך לסקר שנתי קבוע בידי גוף מחקר עצמאי, ותוצאותיו יפורסמו בתוך שלושה חודשים מסיום איסוף הנתונים. פעם בשנה ידווח משרד הבריאות לוועדת הבריאות כמה ישראלים עדיין סובלים מתסמינים, וכמה מהם מקבלים טיפול קבוע, וכן כמה חזרו לעבודה וכמה הגיעו בינתיים לשיקום או לקצבת נכות בשל פגיעה נפשית.

ציפייה מהממשלה הבאה 

מאז 7 באוקטובר 2023, ישראלים מחליטים לבד, מול חשבון הבנק שלהם, אם הם יכולים להרשות לעצמם להחלים.

אם שום דבר לא ישתנה, הפגיעה הזאת תמשיך לנוע בשקט, ממי שמשלם לבד אל מי שמוותר, ומשם אל מסגרות השיקום ואל הקצבאות, שם היא תעלה למשפחות ולמדינה הרבה יותר.

הממשלה הבאה יכולה לעצור את זה בשלושה צעדים שאינם דורשים גוף חדש.

הכותב הוא יו"ר פורום בריאות הנפש, ומנכ"ל קבוצת גיא, המפעילה שירותי שיקום בקהילה מטעם משרד הבריאות.

קטגוריות: בריאות הנפש, דיעות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אני אכן שומעת מחיילים שנפצעו, מאזרחים שאין תורים כי אין מטפלים פנויים. כמי שמתעניינת בלימודים בתחום - חייבת לומר שיש כאן חסם רציני - מעט תכניות לימוד [אני רוצה ללמוד עוס קלינית], כמות סטודנטים מועטה בכל תכנית וגם לימודים יקרים מאוד, במשך 3 שנים. בואו קחו אנשים טובים, ותסבסדו את הלימודים. הרי איך יהיו מספיקנ מטפלים אם לא מכשירים?