אי שקט: דוד כהן שר את הסיפורים שלא מרפים ממנו

דוד כהן, בן 34, נשוי לנועה ואב לתהל, עוז ונילי, מתגורר באילת. הוא משפטן, יזם ואמן בנפשו. כהן, הלום קרב, מקדיש את חייו לחיזוק הלומי הקרב, מאז השבעה באוקטובר ובכלל. את סיפורו האישי, הוא מביא לבמה – במופע מוזיקלי מיוחד בשם "אי שקט", הכולל מוזיקה מקורית, וידאו וסיפור של התמודדות, חיים ותקווה.

במרכז העשייה של כהן עומדת מטרה ברורה: ללוות ולתמוך בלוחמים המתמודדים עם פוסט טראומה, גם במאבק להכרה מול משרד הביטחון. לצד הליווי האישי, הוא בחר להנגיש את ההתמודדות האישית שלו דרך שירים מקוריים ומופע בימתי.

לקראת המופע הקרוב, כהן שחרר שיר בשם "מי מחזיק חזק", העוסק בהתמודדות הפנימית – ובמי שמחזיק אותנו כשאנחנו לא מצליחים להחזיק בעצמנו.

"הכתיבה היא פריקה. המוזיקה היא שקט"

את סגנון המוזיקה שלו הוא מגדיר כמיזוג של מוזיקת נשמה, מוזיקה יהודית ופופ ישראלי. דרך השירים, כהן מספר את סיפורו האישי כמתמודד עם פוסט־טראומה זה כעשור – מימי שירותו כלוחם בגבעתי ועד לתהליך הריפוי.

ב-17 באוגוסט 2011 השתתף באירוע ביטחוני קשה בגבול ישראל – מצרים. במהלך פיגוע טרור על כביש 12, חמישה מחבלים תקפו רכבים אזרחיים ואנשי כוחות הביטחון. כהן מצא את עצמו לבדו בזירה, מוקף בגופות.

"לא נפגעתי פיזית," הוא אומר, "אבל ברחתי בלילה לבד, לא הצלחתי להישאר שם".

רק שנים אחר כך, לאחר שנקלע למצוקה עמוקה ולבסוף גם למעצר בקנדה, הבין שהוא סובל מתסמונת פוסט־טראומטית.

הוא חזר לארץ והתחייב להשיב לעצמו את החיים. בין חופים באילת לשיחות עם פסיכולוגים, טיפולים בתאי לחץ, קבוצות תמיכה ושיחות עם אחרים שחווים את מה שהוא חווה – כהן בנה את עצמו מחדש. את הדרך הזו הוא מתאר באמצעות מיתר של גיטרה, ובעיקר במחברת הכתיבה.

שירים שאף אחד לא רצה לשיר

תחילה כתב בלי לדעת למי. רק אחר כך הבין שהשירים שייכים לו. "רצתי לאומנים בארץ – אף אחד לא לקח. אז החלטתי שאני אנגן את הנפש שלי בעצמי".

מהמילים האלה נולד המופע "אי שקט" – יצירה אישית אך אוניברסלית, שמתארת את מה שעובר על רבים.

הוא מופיע עם המופע ברחבי הארץ. לאחר הופעות בהיכל התרבות תל אביב וירושלים, הוא צפוי להופיע ב-4 באוקטובר בהיכל התרבות פתח תקווה.

"הטוב והרע – זו אותה תבנית. אפשר להיוולד מחדש אחרי טראומה"

כהן כותב על כאב, על רעש פנימי, על חיים שיצאו ממסלולם. "מי שלא עבר את זה, קשה לו להבין. כל הודעה על הלום קרב שהתאבד – משתקת אותי. כל רעש, כל טריקה  זו הפעלה מחדש. אבל אני בוחר להוציא את זה החוצה. זה הסיפור של כולנו".

לדבריו, המוזיקה היא לא רק אמנות, אלא מנגנון חיים. "היא לימדה אותי ששקט הוא לא ריק. הוא זה שמחזיק את הצלילים. הכתיבה היא כאוס, היא צרחה, ואז בא שקט ואז שוב משפט. וככה אני חי".