העובדות הסוציאליות של המרכז הרפואי וולפסון - מימין: רדה ג'יחלב, עולא אבו חלואה ו-נועה דואק (צילום: דוברות וולפסון)
העובדות הסוציאליות של המרכז הרפואי וולפסון – מימין: רדה ג'יחלב, עולא אבו חלואה ו-נועה דואק (צילום: דוברות וולפסון)

איך הן עו"סות את זה?

3 עובדות סוציאליות מהמרכז הרפואי וולפסון, מסבירות בראיון משותף ל"רגישות" מאיפה הן שואבות את תעצומות הנפש הנדרשות בימים אלה
שי שגב | 05.11.2023

אחד הדברים שמלחמת "חרבות ברזל" מביאה איתה, היא המודעות ההולכת וגדלה לבריאות הנפשית שלנו ולחשיבות בקבלת מענה טיפולי רגשי. בשל כך, תפקידן של עובדות סוציאליות בתוך החוסן הביטחוני והעורפי, הוא משמעותי מאוד. העובדות והעובדים הסוציאליים נמצאים כרגע בחזית הטיפול לצד המענה המסור של הרופאות והרופאים והצוות הסיעודי.

ישבנו לשיחה עם שלוש עובדות סוציאליות מהמרכז הרפואי וולפסון, ולהבין כיצד הן מתמודדות עם האירועים הטראומתיים בעצמן.

"ימי מלחמה אלו הם ימים קשים וכואבים עבור כולנו, ועצובים עוד יותר עבור המשפחות שאיבדו את האדם היקר להם. מאז תחילת המלחמה השירות הסוציאלי במרכז הרפואי וולפסון עובד מסביב השעון ודואג להגברת החוסן של העובדות והעובדים וכן מטפל במסירות רבה בנפגעים ומלווה את בני משפחותיהם". מסבירה ראדה גיחלב, סגנית השירות לעבודה סוציאלית ורכזת שעת חירום.

"בשבת השחורה וגם בימים אלו אנחנו פוגשים מטופלים שחווים סימפטומים שקשורים לחשיפה ישירה או עקיפה לטראומה. הם מגיעים כי הם חשים פגיעה בבריאותם ובתפקודם, ואנחנו מציעים להם עזרה וטיפול בעזרת הכלים שיש לנו, וכן עזרה במיצוי זכויותיהם מול הרשויות והפניה לגורמים בקהילה שיכולים להמשיך את הליווי של המטופל בסביבתו", אומרת נועה דואק, בת 28 מרמת גן, עובדת סוציאלית במכון ובמחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי וולפסון.

הקפצה למיון

"כבר מהיום הראשון של הלחימה, בן זוגי הוקפץ למילואים ואני הוקפצתי למיון. בשבוע הראשון היה צורך גדול מאוד באנשי טיפול והגעתי לאיפה שרק נתנו לי. ההתמקמות בעמדה של נתינה ועזרה יצרה עבורי משמעות ותחושה של מסוגלות", אומרת נועה ומוסיפה: "כשהאדרנלין היה יורד והעצבות, הכעס, הבדידות והפחד תפסו את מקומו, הבנתי שקשה לי להיות לבד.

"אני מקבלת את הקושי ומנסה לתת לו מקום ולא להיות שיפוטית. אני מבקרת את המשפחה, מזמינה את השכנים לקפה או לארוחה ויוצאת לתרגל וללמד יוגה. המלחמה מקבלת את מקומה, הלחימה שעודנה נמשכת, הפגיעה בשגרה, הפחד על עצמי וקרוביי והכאב על העוולות שנעשו ועודן. לצד זאת משתדלת לתת גם מקום ליופי שקיים בעולם, לתמימות, לעונג ולצחוק".

פרט לקשיים האישיים ולפחד שמלווה את כולנו בשעת מלחמה, העובדות הסוציאליות נחשפות במהלך עבודתן למקרים קשים מנשוא וההתמודדות איתן לא קלה גם עבורן. עולא אבו חלאוה, בת 32, עובדת סוציאלית בכירה במחלקת אשפוז מבוגרים, מספרת על המקרים בהם נתקלה :"לאחרונה טיפלתי במספר נפגעי איבה, אשר פנו למיון כמו ניצולת הפיגוע במצרים שאיבדה את בעלה לנגד עיניה, חייל ששירת בנחל עוז והעובר אלינו מסורוקה, אזרח שהשתתף במסיבה בנובה והיה עד להרג חברים ומכרים חפים משפע והצליח להימלט ועוד רבים נוספים".

בדיוק כמו נועה, גם עולא מספרת על כך שההתמודדות שלה עם המצב היא בעיקר דרך העשייה: "העשייה שלי כעובדת סוציאלית והיכולת ולסייע לאנשים מניעה ומעניקה תחושת משמעות, זהות ושליטה. בין היתר אני גם מתנדבת בקו החם לסיוע נפשי באוניברסיטה, עוסקת בהסברה בינלאומית, תרגום לערבית וכדומה".

"מבחינת העבודה הטיפולית, אנו דואגים להחזרת תחושת השליטה למטופל, הנעה לפעולה ולעשייה, בשלב ראשוני מאוד חשוב לספק הכלה רגשית, וונטילציה וחשוב ביותר להניע את הנפגע לפעולה ועשייה. חשוב גם גיוס גורמי תמיכה משפחתיים וחברתיים, תוך המלצה להימנע כמה שניתן מצפייה בחדשות ובערוצי התקשורת אשר עשויים להגביר את תחושת חוסר האונים".

ביקשנו מכל אחת מהעובדות הסוציאליות לתת טיפ כיצד ניתן להתמודד ברמה הפרקטית עם החרדה:

הטיפ של ראדה: "תהיו רגישים לאחר ובמיוחד לאנשים 'השקופים' בחברה, וגם לבעלי המוגבלויות השונים: מוגבלויות פיזיות, אנשים בעלי צרכים מיוחדים ומתמודדי נפש. כי הם רגישים יותר למצב. ולכן מוטלת עלינו האחריות לחזק אותם תמיד ובימים אלו במיוחד".

הטיפ של עולא: "העשייה מניעה ומעניקה תחושת משמעות ושליטה  – מצאו מסגרת תעסוקתית, התנדבותית או כל פעילות חיונית שתורמת לנפש. העשייה גורמת לנו להרגיש חיוניים ונחוצים גם בזמנים קשים, מעניקה לנו תחושת שליטה ומהווה מנגנון הגנה אדפטיבי".

הטיפ של נועה: "תהיו קשובים לתחושות ולגוף שלכם  –  הפניית הקשב לגוף, יכולה לחזק את הקשר שלנו עם הצרכים שלנו, עם העולם הרגשי שלנו ולתת לנו רמזים לפעולות שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל על עצמנו בתקופה כזאת. על כן, הטיפ שלי הוא להכיר ו'להשתמש' במה שקורה לנו בגופנו, ומתוך כך לעזור לעצמנו. למשל, מה קורה לנשימה שלי? אם היא מהירה ושטוחה כמו שפעמים רבות קורה במצבי לחץ, אפשר לנסות להעמיק את השאיפה ולהאט את הנשיפה ודרך כך לעזור לעצמנו לשוב לאיזון ולהירגע בעזרת הגוף.

"אם העיניים שלי עייפות, ומתפוצץ לי הראש, אולי זאת קריאה של הגוף לכבות לכמה דקות את הטלוויזיה. ניתן לשים לב לעוד נקודות שכאלו במהלך היום, בהן הגוף מאותת לנו ומבקש את תשומת ליבנו והתייחסותנו".

קטגוריות: רווחה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *