הורים, כך תעזרו לילדים בזמן מלחמה / ד"ר נעמי קולמן

האירועים הטרגיים שקרו בימים האחרונים ומתרחשים עדיין משפיעים על הרווחה הפיזית והנפשית שלנו ושל ילדנו. ייתכן ונחווה סימני חרדה שיכולים לכלול פעימות לב חזקות, חוסר שקט, נשימות קצרות, עצבנות, כאבי בטן, כאבי ראש, רעידות, ולעיתים פשוט תחושה שמשהו לא תקין.

כאשר אנחנו חווים טראומה, מחשבותינו וזכרונותנו השליליים יכולים להתנגן שוב ושוב בראשינו. אצל הילדים, ייתכן שנראה סימנים של תלותיות גבוהה, התפרעויות שונות ואפילו אמביוולנטיות.

התחושות הללו עולות באופן טבעי כאשר מנגנון ה״הילחם או ברח״ שלנו מופעל כתגובה לאיום כלשהו. בהתאם לכך, תחושות אלו משמשות כאזהרה שמועילה לנו, ונותנת לנו את האנרגיה לרוץ למקלטים. עם זאת, כשהמנגנון מופעל ואנחנו לא יכולים להילחם או לברוח, אנחנו צריכים למצוא דרכים אחרות לתעל את האנרגיה הזו, על מנת לאפשר את המשך תפקודנו הרגשי והפיזי.

בתקופה מורכבת ואלימה שאנו חווים, הצפה רגשית שלנו לא תעזור לנו לעזור לילדינו לעבד את הרגשות שלהם. ילדים קטנים צריכים הכלה רגשית מהמבוגרים שסביבם, וכן, ילדים בגיל בית הספר רק מתחילים ללמוד כיצד להתנהל באופן עצמאי בליווי התמיכה של מבוגרים.

מאת ד"ר נעמי קולמן (צילום: המעגל של ג'רמי)

איך מדברים על זה?

• אין צורך להסתיר את הרגשות שלכם לחלוטין למען רווחת ילדיכם: עליהם לדעת שהמבוגרים שסביבם עושים כל מה שביכולתם לשמור עליהם מוגנים. זה יכול להיות מאתגר במיוחד לאלה מאיתנו שלא הרגישו הכלה מההורים בילדות או שחוו טראומות אחרות. לכן, אם אתם מרגישים מוצפים, מצאו מבוגר נוסף שאפשר לסמוך עליו שידבר עם ילדיכם על מה שקורה.
• טכניקה שימושית היא לתת לילדים להוביל – לתת להם לשאול שאלות או לספר את מה שהם כבר יודעים, מה הם שמעו בקבוצות, מהחדשות או בבית הספר, ואז להמשיך משם. כמו כן, ילד שנחשף לטראומה בעבר יכול להיות רגיש יותר, והאירועים הנוכחיים עלולים להציף את טראומות העבר. הגיל, הרגישות והשגרה של הילד הינם חשובים, וכהורים, אתם יכולים לשפוט מה הילד שלכם יכול להכיל.
• הסבר מבוסס עובדות עם על החזרת השלום ומתן תקווה – אם ניתן, תנו הסברים מבוססי עובדות לגבי מה שקורה, בדגש על המדינות שעובדות יחד כדי להחזיר את השלום והביטחון. בהתאם לכך, חזקו את ההבנה שרוב האנשים הם טובים, ונסו לסיים את השיחה ברוח תקווה. הביטחון שלהם היא העדיפות שלכם, ורוב האנשים רוצים ועובדים קשה כדי להשיב את השלום. יתר על כן, ניתן לדבר בהרחבה עם ילדים גדולים יותר על הצעדים של האו"מ ומדינות נוספות במטרה ליישב את הסכסוך.
• שימרו על שיח פתוח – לעתים, זה יכול להיות יותר פשוט כאשר אתם עושים משהו ביחד, כמו אפייה או נסיעה ברכב.
• הקפידו לתת מקום לרגשותיהם ולא להקטין אותם– לדוגמה, תימנעו מתגובות כמו: "זה מטופש", "זה לא יקרה", "תפסיקו לומר את זה". אתם רוצים שהילדים ירגישו שהם יכולים לשתף את כל הרגשות שלהם בלי פחד משיפוטיות – כך, הם ימשיכו לדבר איתכם. המסר שצריך לעבור הוא הוא שאין רגשות נכונים ולא נכונים, כל תגובה היא לגיטימית, והם יכולים לשתף במה שהם מרגישים ולעבד את הרגשות יחד אתכם.
• התחברו אל ילדיכם והזכירו להם שבטיחותם היא בעדיפות שלכם – כמו כן, שוחחו איתם על אנשים אחרים שהם יכולים לדבר איתם, והסבירו להם מי המבוגרים הנוספים שסובבים אותם ופועלים על מנת להגן עליהם.
• עזרו להם להביע אילו מחשבות חולפות בראשם – להלן כמה טכניקות מתוך גישת טיפול בהתנהגות קוגניטיבית, ניתן לשאול:
  • על מה את.ה חושב.ת כשאת.ה רואה/שומע.ת את זה?
  • אילו דאגות יש לך כשאתה רואה/שומע.ת את (השלימו בהתאם לשיחה)?
  • אילו רגשות מתעוררים כשאת.ה חושב.ה על (השלימו בהתאם לשיחה)?
  • הרבה אנשים מדברים על (השלימו), איך את.ה מרגיש.ה כלפי זה?
  • מה ראית במדיה החברתית? איך זה גורם לך להרגיש?

ניתן גם לצייר מתאר של הגוף, ולבקש מהם (ומכם) לסמן איפה הרגשות שלהם הכי מורגשים. אם הם לא יכולים לשתף מחשבות ורגשות בקלות, הציעו להם לעשות זאת דרך משחק/ציור/ריקוד, או לתאר את רגשותיהם "באמצעות" סוללת אנרגיה שנעה בין 0-100 כדי להראות איך הם מרגישים בזמנים שונים. ברגע שיש לך גישה לחלק מהמחשבות והרגשות הקשים שלהם, תוכלו לעזור להם לעבד אותם. הסבירו כיצד אתם ושאר המבוגרים שסביבם שומרים על ביטחונם.

• פעלו לפי הערכים שלכם (רעיונות מתרפיית קבלה ומחויבות, ACT) – לראות שוב ושוב את החדשות זה לא מועיל, נסו לנקוט ״פעולות מחויבות" לערכים שלכם במקום זאת. להלן דוגמאות למספר פעולות שניתן לבצע:
  • גיוס כספים
  • תרומות
  • לפנות לחברים ולמשפחה עם מילים או מעשים טובים
  • להצטרף לקמפיינים
  • לכתוב מכתבים

תסיחו את דעתכם

פעילויות אלו יכולות לשמש גם ככלי נוסף – הסחת דעת. כבני אדם, אנחנו לא יכולים להיות מרוכזים 24/7 במדיה, עלינו לקחת הפסקות. מצאו דברים כיפיים שיזינו את הנפש, למשל פאזלים, משחקים, שירים, קריאה ואפילו כתיבה של מכתבים\שירים יחדיו.

בנוסף, סיוע לאחרים גם יכול להעניק תחושות של שקט ורווחה. במקביל, יש לזכור כי התמקדות באחרים שמסייעים במלחמה, כמו מדינות רבות בעולם שתומכות בישראל בנחרצות, רופאים, מתנדבים, מורים, רשויות הבטחון או עמותות עשויה לסייע לתחושה הכללית.

באותו הקשר, עזרו לילדים להיזכר במקרים שהם היו טובים ואדיבים או בסיטואציות בהם מישהו שהם מכירים עזר או תרם למישהו. תעודדו אותם לדמיין את התחושה הזו בגוף וסייעו להם לחשוב על פעולות דרכם הם יכולים להיות טובים ואדיבים בעצמם.

אז מה עושים?

"קרקוע" הוא כלי להתמודדות המתבסס עלה חזרה וחיבור לרגע הנוכחי במקום לשחזר דאגות במחשבותינו. בעוד שהרגע הנוכחי יכול לא להיות נעים, באמצעות "קרקוע" ניתן להתחבר לנשימתנו האישית, ולהתמקד באנשים שאנחנו מכירים ואוהבים אשר נמצאים איתנו ותומכים בנו, תוך שמירה על מחשבות אופטימיות ותקווה לעתיד.

כל עוד זה בטוח (ורעשים, אותות וריחות אינם מביאים בפועל לטראומה), נסו לפרט את הדברים הבאים:

• 5 דברים שאתם רואים
• 4 דברים שאתם שומעים
• 3 דברים שאתם מריחים
• 2 דברים שאתם יכולים לגעת בהם
• דבר אחד שאתם יכולים לטעום
• או פשוט ניתן למנות 5 דברים שאתם רואים בחדר

שמירה על נשימה דיאפרגמטית (מהסרעפת) עמוקה יכולה להחזיר אותנו אל עצמנו. כאשר נראה שהכל אבד, יש לנו תמיד את הנשימה שלנו כדי להירגע ולמרכז את עצמנו. אם מישהו בפאניקה וניתן להבחין שהוא "קופא" במקום, חשוב לסייע לו ולהביא אותו לכדי תנועה. תנועות קטנות כמו להזיז את הרגליים, הידיים או כפות הידיים,  ובכך לשחרר ולהרגיע את השרירים, יכולות לסייע כדי להגיע למצב התחלתי של נינוחות.

כמו כן, יתכן ששימוש וחזרה על מילים/הצהרות מרגיעות ייסעו גם בהתאמה. למשל:

• 'אני אהוב'
• (השלימו שם) שומר עלי
• 'עכשיו אני בטוח'
• 'המצב הזה יכול לחזק אותי'
• 'אני לא לבד'
• 'אני בוחר לחייך'

לתת ולקבל תשומת לב – בזמנים קשים אלו, השתדלו לתת ולקבל תשומת לב, חום ואהבה מעבר לשגרה. זה יכול להיות בכל צורה, לצפות בסרטים/תוכניות טלוויזיה ביחד, להתכרבל, לצאת להליכה, לשחק או לקרוא ביחד. הסבירו לילדיכם שאתם תמיד שם לעזור להם, להציע להם לחיבוק, לדבר או להסיח את דעתם מהמצב – מצאו את מה שעובד הכי טוב עבורם.

בחזרה לבית הספר – מצאו דרכים לעזור להם להישאר מחוברים. למשל, תתנו להם משהו מכם שיהיה עימם, או תציירו לבבות על כפות ידיכם כדי לעזור להם להישאר קרובים ולהזכיר להם שהם אהובים. אם יש להם טלפונים, בדקו איתם איך הם מרגישים.

לבסוף, אנא מכם, הגבילו את החשיפה – שימו לב למה שאתם מדברים עליו, לטון הקול ולטראומה שלכם עצכם. כמו כן, יש לשים לב גם לשידורים בחדשות ברדיו או בטלוויזיה. לדוגמה, ילדיכם עשויים לשמוע משהו מדאיג בחדשות; אך, בגלל שאין להם את כל ההקשר של מה ששמעו, זה יכול להישאר במחשבה שלהם. יתר על כן, יתכן שיציגו בחדשות צלילים או תמונות מחרידות שיכולות לצלק את הילדים.

תהיו זהירים ביותר במדיה החברתית – כרגע משתפים סרטונים בלתי מסוננים רבים, וייתכן שזה ימשיך בימים הקרובים. הקפידו לשתף מידע עם הילדים באופן סדיר דרך שיחה איתכם במקום. בנוסף, במצב הנוכחי, המוח והנפש של הילדים לא יכולים להתמודד עם החדשות השליליות וליצור רעיונות ומחשבות מרגיעות. לכן, אנחנו צריכים לעזור להם לעבד את הרגשות ולא להרגיש מוצפים – דברים רעים קורים אך אנשים טובים מתאמצים כדי לשפר את המציאות.

חשוב לציין:  כל הדברים הללו תקפים גם אליכם, ההורים! אנא, שמרו על עצמכם.

• הכותבת היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער במרכז ההערכה גשר, צפון-מערב לונדון וממייסדות "המעגל של ג'רמי"