
1 מכל 5 ישראלים: פגיעה קשה בתפקוד הנפשי
מחקר מתמשך של מכון כללית למחקר ומכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל מצא כי כ־20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד היומיומי בשל מצבם הנפשי. כשליש מהמשיבים חצו סף קליני של תסמיני חרדה, דיכאון או פוסט־טראומה, ורבים ממי שחשו צורך בטיפול נפשי לא פנו לקבלתו.
הממצאים, שפורסמו לציון שלוש שנים למתקפת 7 באוקטובר, מבוססים על מחקר לאומי מתמשך שבחן את בריאות הנפש בישראל בתקופת המלחמה. המחקר כלל סקר מקוון ושאלונים מתוקפים להערכת תסמינים נפשיים, פגיעה בתפקוד ודפוסי פנייה לטיפול.
1 מכל 5 מתקשה בתפקוד יומיומי
באוקטובר 2024 דיווחו 19% מהמשיבים על פגיעה חמורה בתפקוד בשל מצבם הנפשי, וביולי 2025 עלה השיעור ל־21%. הנתונים מלמדים כי גם כאשר נרשמה ירידה מסוימת בתסמינים נפשיים משמעותיים, הפגיעה בתפקוד נותרה שכיחה. ביולי 2025 דיווחו 53% ממי שחצו סף קליני בינוני על פגיעה חמורה בתפקוד, לעומת 65% ממי שחצו סף קליני גבוה. בקרב מי שלא חצו סף קליני עמד השיעור על 4% בלבד.
המחקר בחן תסמינים של דיכאון, חרדה ופוסט־טראומה בארבע נקודות זמן מאז תחילת המלחמה. בינואר 2024 חצו 41% מהמשיבים סף קליני של לפחות אחד מסוגי התסמינים. במאי 2024 ירד השיעור ל־32%, באוקטובר 2024 עמד על 35%, וביולי 2025 על 31%. כמחצית ממי שחצו סף קליני בתחילת המחקר נותרו מעל הסף גם ביולי 2025. נוסף על כך, 11% ממי שחצו סף קליני ביולי 2025 לא חצו אותו במדידות הקודמות.
יותר ממחצית לא קיבלו טיפול
ביולי 2025 דיווחו 35% מהמשיבים כי חשו צורך בטיפול נפשי מאז תחילת המלחמה. מתוכם, 13 נקודות אחוז מכלל המשיבים דיווחו שקיבלו טיפול, 20 נקודות אחוז חשו צורך אך לא פנו לקבלתו, ו־2 נקודות אחוז פנו אך לא קיבלו טיפול או המתינו לקבלתו. כלומר, יותר ממחצית ממי שחשו צורך בטיפול לא פנו לקבלתו כלל. בקרב מי שחשו צורך בטיפול, 54% ייחסו אותו במידה רבה או רבה מאוד למלחמה ולמצב הביטחוני, ו־67% דיווחו כי המצוקה נמשכה לפחות חצי שנה.
מבין מי שחשו צורך בטיפול אך לא פנו לקבלתו, 42% ציינו חסמי נגישות, ובהם עלות הטיפול, זמני המתנה ומרחק מהמטפל. שיעור זהה ציינו כי לא היו מעוניינים בעזרה הקיימת, לא מצאו טיפול מתאים או קיבלו עזרה ממקור אחר. 16% ציינו סיבות אחרות. בקרב מקבלי הטיפול הנפשי, 66% דיווחו על טיפול בשיחות, 37% על טיפול פסיכיאטרי ו־18% על עזרה נפשית מרופא המשפחה. רוב מקבלי הטיפול בשיחות טופלו במסגרת פרטית, בתשלום מלא או מסובסד.
מי נמצאים בסיכון גבוה יותר
המחקר מצא שיעורים גבוהים יותר של תסמינים נפשיים משמעותיים בקרב אנשים שנחשפו אישית לאירועי המלחמה, מי שדיווחו על יכולת נמוכה להתמודד עם המצב ומשיבים מהאוכלוסייה הערבית. נמצאו קשרים גם למגדר, להכנסה נמוכה מאוד, למצב זוגי, לטראומה קודמת ולחשיפה עקיפה לאירועי המלחמה באמצעות התקשורת.
המחקר מצביע על שתי תופעות המתקיימות במקביל: מצוקה נפשית הנמשכת לאורך זמן בקרב חלק מהאוכלוסייה, לצד הופעת תסמינים משמעותיים אצל אנשים שלא חצו סף קליני במדידות קודמות. הממצאים מדגישים את הצורך במעקב מתמשך אחר בריאות הנפש בישראל ובהתאמת שירותי הטיפול לצורכי האוכלוסייה.




תגובות