
משבר נפשי: מי מחליט על החיים שלכם?
שוחחתי עם עו"ד עדנה שקל על הזכות של אדם במשבר נפשי להחליט על חייו, ועל הגבול שבין הגנה לשלילת עצמאותו.
השיחה נערכה בעקבות הכנס "על חבל דק: כשרות משפטית וכשירות מנטלית", שהתקיים ב-11 באוקטובר 2026 במלון קראון פלאז׳ה בתל אביב, בסמוך ליום בריאות הנפש הבינלאומי, המצוין ב-10 באוקטובר.
הכנס התקיים בשותפות לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב, החברה לפסיכיאטריה משפטית והאגודה הישראלית לפסיכולוגיה קלינית.
עו"ד עדנה שקל, יו"ר ועדת פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט ויו"ר ועדת קידום זכויות אנשים עם מוגבלות בלשכת עורכי הדין בישראל, מבקשת שהדיון המקצועי יתורגם לשינוי מעשי: בהערכת כשירות, בתכנון משפטי מוקדם ובפיתוח חלופות לאשפוז.

עו״ד עדנה שקל (האלבום הפרטי)
עו"ד שקל, מדוע בחרת לפתוח את הכנס בדמות של לוליין הפוסע על חבל מעל תהום?
"מפני שהדימוי מבטא את כובד האחריות. שופט העומד לחתום על צו השולל חירות, פסיכיאטר השוקל אשפוז כפוי, או איש מקצוע הבוחן אם התקיימו התנאים להפעלת ייפוי כוח מתמשך – כולם ניצבים בפני הכרעה שיש לה השלכות עמוקות על חיי אדם.
"מצד אחד נמצאת החובה לכבד את רצונו, את בחירותיו ואת זכותו לנהל את חייו. מצד אחר נמצאת החובה להגן עליו מפגיעה, מניצול וממעשים בלתי הפיכים.
התהום היא האפשרות לטעות בכל אחד מהכיוונים: להתערב באופן שמפקיע מן האדם את עצמאותו, או להימנע מהתערבות כשהוא זקוק להגנה."
אחת ההבחנות המרכזיות בכנס הייתה בין כשרות משפטית לכשירות מנטלית. מדוע היא חשובה כל כך?
"כשרות משפטית לזכויות ולחובות היא מעמדו הבסיסי של כל אדם. משבר נפשי או אשפוז פסיכיאטרי אינם מבטלים את היותו בעל זכויות.
"לעומת זאת, השאלה אם אדם מסוגל לבצע פעולה משפטית מסוימת מחייבת בחינה קונקרטית: מהי הפעולה, מה הוא מבין לגביה ומה מצבו במועד הרלוונטי. היכולת הזאת עשויה להשתנות לאורך זמן ולהיות שונה מעניין לעניין.
"לכן צריך להיזהר מאוד מהמעבר המהיר בין אבחנה רפואית לבין מסקנה משפטית גורפת. שם האבחנה אינו מספק תשובה לשאלה מה האדם מבין ומסוגל להחליט בפועל."
כלומר, אדם המתמודד עם מחלה נפשית עשוי להיות כשיר לערוך צוואה או ייפוי כוח מתמשך?
"בהחלט ייתכן. בכנס הודגש, בין היתר, שסכיזופרניה יכולה להיות תנודתית, ושבתקופת הפוגה אדם עשוי להבין היטב את משמעות החלטותיו ולתכנן את עתידו.
"גם מינוי אפוטרופוס או כניסה לתוקף של ייפוי כוח מתמשך אינם מצדיקים כשלעצמם מסקנה אוטומטית שאין לאדם כשירות לערוך צוואה. צריך לבחון את המבחן המשפטי המתאים ואת מצבו בזמן עריכתה. אנחנו חייבים לראות את האדם ואת יכולותיו, ולהימנע מהסתפקות בתווית."
את ייסדת את הוועדה לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט בשנת 2015. איזה צורך זיהית אז?
"זיהיתי פערי שפה וחומות בין המקצועות. המשפט נדרש להכריע; הפסיכיאטריה מביאה ידע על מצבים נפשיים, טיפול ומסוכנות; והפסיכולוגיה מאפשרת להבין את מבנה האישיות, את ההקשר הרגשי ואת תהליך קבלת ההחלטות.
"כל אחת מהדיסציפלינות מחזיקה בחלק חיוני מהתמונה. רציתי ליצור מרחב שבו אפשר גם לחלוק זה על זה, ללמוד ולהגיע להבנה טובה יותר. המטרה היא שהאדם שבמוקד ההליך יצא נשכר מהמפגש המקצועי הזה."
בכנס נשמעו עמדות שונות מאוד על אשפוז כפוי. מה הייתה נקודת המחלוקת העיקרית?
"פרופ׳ ברק מדינה הדגיש את הפגיעה בחירות ואת הצורך בהצדקה מחמירה לשלילתה, לרבות בחינה של חלופות שפגיעתן פחותה. הוא הציב במרכז את המחיר שאדם משלם כשמגבילים אותו מתוך חשש מפני מה שעלול לקרות.
"ד"ר איגור ברש הציג את המצוקה מהצד הטיפולי: מצבים שבהם הימנעות מהתערבות עלולה להוביל לאסון, והקושי של רופא הנדרש לכבד אוטונומיה בשעה שהוא סבור שהאדם מצוי בסכנה.
"חשוב היה לי ששתי העמדות יישמעו במלוא כובדן. אי אפשר להקל ראש בשלילת חירות, ואי אפשר להתעלם מהאחריות הטיפולית. המחלוקת מחייבת אותנו לדייק את התנאים להתערבות ולפתח מענים נוספים."
ומה קורה כאשר ההחלטה של האדם נראית למשפחתו שגויה או לא הוגנת?
"זו נקודה מהותית. אוטונומיה כוללת גם אפשרות לקבל החלטה שאחרים מתקשים לקבל. במושב על צוואות הודגש כי חלוקה בלתי שוויונית של רכוש אינה מעידה כשלעצמה על היעדר כשירות.
"צריך לבדוק אם האדם הבין את משמעות החלטתו, אם רצונו חופשי ואם הופעלו עליו לחצים או השפעה בלתי הוגנת. לאיש המקצוע יש תפקיד בבחינת תהליך ההחלטה; עליו להיזהר מהחלפת ערכיו של האדם בערכים שלו עצמו."
כיצד אפשר להגן על רצונו של אדם בעת עריכת צוואה?
"קודם כול באמצעות שיחה ישירה והקשבה. בכנס הוצג מקרה שבו שיחה אישית בלשכת הרשם חשפה פער בין רצונו של המצווה לבין הוראה שנכללה בנוסח שהובא עמו. המקרה ממחיש מדוע חשוב לברר את הרצון באופן עצמאי.
"נידונו גם חשיבותן של תרשומות מקצועיות ושל בדיקה ישירה כשנדרשת חוות דעת. צילום עשוי לסייע מבחינה ראייתית, אך גם אופן הצילום חשוב: רציפות, תיעוד הסביבה ושיחה שמאפשרת להתרשם מחופשיות הרצון. התיעוד צריך לשקף בירור אמיתי."
האם גם הדרך שבה בודקים אדם עלולה לפגוע בהערכת כשירותו?
"בהחלט. ד"ר יהושע וייס דיבר על השפעת החרדה והסביבה הרגשית על הביצוע בבדיקה. ד"ר אלכסנדר למברג התריע מפני שימוש במבחנים שאינם מותאמים להשכלה ולתרבות.
"אדם עשוי להזדקק ליותר זמן, להתאמה בשפה או להתחשבות בקושי חושי. ציון נמוך מחייב הבנה והסבר של משמעותו ביחס לפעולה הנבחנת.
השופט אסף זגורי מתח ביקורת על חוות דעת המסתמכות רק על ציון במבחן מיני-מנטל, ללא הסבר הקשר בינו לבין הפעולה המשפטית המבוקשת."
ייפוי כוח מתמשך נועד לשמור על רצון האדם. היכן עלולה להיווצר בו מלכודת פטרנליסטית?
"כאשר מיופה הכוח מתחיל לראות בעצמו בעל הסמכות לקבוע כיצד האדם צריך לחיות, ומתרחק מרצונו ומאישיותו של הממנה.
"השופט זגורי תיאר את השינוי התודעתי שנדרש בעקבות תיקון 18: מעבר מהתמקדות במה שאיש המקצוע סבור שטוב לאדם, לבירור מה האדם עצמו היה רוצה. הוא הציג גם פרקטיקה של מינוי אפוטרופוס לדין לצורך בירור אישיותו ורצונו ההיסטורי של האדם.
"אברהם מוניץ הציע בכנס דימוי יפה, בהשראת רעיון התודעה המורחבת: ייפוי הכוח המתמשך הוא מעין מחברת המשמרת את רצונו של האדם. מיופה הכוח מחזיק את המחברת הזאת ונדרש לפעול מתוך נאמנות לתוכנה."
אבל עריכת ייפוי כוח מתמשך כרוכה בעלות. כיצד מבטיחים שגם אנשים מעוטי יכולת יוכלו להשתמש בו?
"זו אחת הסוגיות שחשוב לי לקדם. כלי שנועד לבצר אוטונומיה צריך להיות נגיש גם למי שאין בידו לשלם עבורו.
"פעלנו להרחבת המודעות בקרב מתמודדי נפש, בשיתוף אנשי מקצוע ובהם פרופ׳ אלכסנדר גרינשפון ופרופ׳ יובל מלמד, האפוטרופוס הכללי עו"ד בן ציון פיגלסון ועו"ד איריס טנצר.
במסגרת מיזם שמוביל האפוטרופוס הכללי קיימת אפשרות למתמודדי נפש מעוטי יכולת לפנות לעריכת ייפוי כוח מתמשך ללא עלות באמצעות עורכי דין מתנדבים. לצד עצם השירות, צריך להבטיח שאנשים ידעו עליו ויוכלו להגיע אליו."
במושב שהנחית ביקשת להציב את הבתים המאזנים וחלופות האשפוז במרכז. מה ביקשת לשנות?
"ביקשתי לשאול אם אנחנו בוחנים ברצינות מספקת מענים קהילתיים לפני שלילת חירות. פרופ׳ פסח ליכטנברג הציג את מודל סוטריה, המבוסס על קשר אנושי בגובה העיניים, והביא ממצאים מחקריים שלפיהם חלק מהמאושפזים בכפייה עשויים להתאים לחלופה כזאת, כאשר קיימים מקום ומימון.
"השאיפה שלי היא שחלופות מתאימות יהיו מענה מוסדי נגיש, ושבחינתן תהיה חלק מרכזי מההחלטה. כדי שזה יקרה דרושים תקציבים, מקומות זמינים והסדרה מתאימה."
האם בית המשפט יכול כבר היום להורות על מעבר לבית מאזן?
"השאלה הזאת הוצבה במפורש בפני השופטת דנה אמיר. עמדתה הייתה שבהיעדר חקיקה מתאימה בית המשפט אינו יכול להורות על חלופת סוטריה.
היא הצביעה על קשיים משפטיים ומעשיים: המודל מבוסס על הסכמה ואוטונומיה, וצו כופה סותר את מהותו; לבית המשפט אין כלים לברר זמינות מיטות והתאמה; ובאשפוז אזרחי חסר מנגנון מעקב סטטוטורי מתאים. היא קראה להסדרה בחקיקה ראשית.
"בד בבד, היא מתחה ביקורת על החלטות של ועדות פסיכיאטריות המסתפקות בקביעה שאין חלופה מתאימה, בלי לפרט אילו חלופות נבחנו ומדוע נפסלו. זהו מסר חשוב: בחינת חלופות מחייבת בירור והנמקה."
אחד הדברים הקשים שעלו הוא שאדם עלול להישלח למחלקה סגורה משום שאין מי שיקלוט אותו.
"נכון. השופטת אמיר הצביעה על מצבים שבהם אנשים עריריים נשלחים למחלקות סגורות משום שאין להם משפחה שתקלוט אותם, בעוד שאדם עם עורף משפחתי היה משתחרר. כאשר האפשרות להשתחרר תלויה בקיומה של משפחה תומכת, נחשף כשל חברתי ומערכתי עמוק.
"האחריות לפיתוח מענים בקהילה היא ציבורית. אדם שאין לו משפחה זקוק לתמיכה שתאפשר לבחון את שחרורו, בלי שהבדידות שלו תהפוך בפועל למכשול בפני חירותו."
מה תרמו לדיון האנשים שהביאו ניסיון אישי?
"הם החזירו את הדיון לחוויה האנושית. רותם גלילי פאר שאלה שאלות שחייבות להישאר איתנו: האם אנחנו מבחינים בין הסכמה לציות, והאם הרצון לעזור מקנה לנו זכות לשלוט.
העדות שלה על קשירה בגיל צעיר, לצד דרכה בהמשך החיים, המחישה עד כמה מסוכן לצמצם אדם לרגע המשבר שלו.
"גם התיאור של שחר בלבן על שיתוף מטופלים בדיונים הנוגעים להם היה משמעותי. עצם נוכחותו של האדם בשיחה משנה את האופן שבו מדברים עליו ואת האפשרות שלו להיות שותף."
מה היית רוצה שיקרה בעקבות הכנס?
"הייתי רוצה לקדם שפה מקצועית משותפת להערכת כשירות, עם התאמות לפעולות המשפטיות השונות; להרחיב את הנגישות לתכנון משפטי מוקדם; ולפעול להסדרה ולפיתוח של חלופות אשפוז.
"ומעל הכול, הייתי רוצה שבכל הכרעה נעצור ונשאל: האם שמענו את האדם? האם ביררנו מה הוא מבין, מה הוא רוצה ואיזו תמיכה תאפשר לו להחליט?
"רותם חתמה בשתי מילים – חמלה וענווה. אני הייתי מציעה: כבוד וענווה. כבוד האדם צריך לעמוד בבסיס המפגש המשפטי והטיפולי, ולצדו הענווה להכיר בגבולות הידיעה שלנו ולהותיר מקום לקולו של האדם."




תגובות