איתי דדון
איתי דדון. צילום: יקיר מאיר פרץ

בזכות המוזיקה הצלחתי להשתקם

הזמר והיוצר איתי דדון מספר כיצד עבר מעבודה בערוץ הספורט ושיקום ממושך לעולם המוזיקה, ומה סייע לו להתחיל להופיע ולבנות לעצמו שגרת יצירה
מערכת רגישות |

"ברגע שנכנסתי לאולפן הרגשתי משהו אחר לחלוטין – הבנתי שזה המקום שלי", אומר הזמר והיוצר איתי דדון. אחרי שנים שבהן סדר היום שלו התמקד בשיקום ובטיפולים, העבודה על שירים ואלבום הכניסה לחייו שגרה אחרת: הקלטות, שיעורי פסנתר ופיתוח קול, ובהמשך גם הופעות.

דדון, המתגורר בקיבוץ אלומות, גדל במעלה אדומים, שיחק כדורסל ולימים למד תקשורת ועבד בערוץ הספורט. בספטמבר 2015 עבר ניתוח להסרת גידול שפיר בצווארו. הוא התמודד עם פגיעה עצבית בצד שמאל של גופו, בעקבות הניתוח, ולאחריה שיקום ממושך ומוגבלות גופנית שעמה הוא חי גם כיום.

החלום לשיר ליווה אותו עוד מילדותו, לצד אב שהיה זמר וחזן. כשהתחלף קולו בגיל ההתבגרות, והוא התקשה להגיע לגבהים של הזמרים שאהב, התרחק מהחלום. שנים אחר כך, דווקא בתקופת השיקום, מצא דרך לחזור אליו. לאחר שלא יכול היה להמשיך לנגן בגיטרה, פנה לפסנתר, שבו הוא מנגן ביד ימין, למד פיתוח קול והפקה מוזיקלית והקים אולפן ביתי.

איך התחילה הדרך המוזיקלית?

"הקריירה המוזיקלית שלי התחילה למעשה בעקבות הניתוח שעברתי. לפני כן הייתי איש תקשורת ועבדתי בערוץ הספורט. אחרי הניתוח עברתי תהליך שיקום ארוך של שנתיים-שלוש, שבו השקעתי את כל כולי בגוף שלי. רוב החיים שלי סבבו סביב זה: טיפולים פיזיים, טיפולים נפשיים, ומסע ארוך של שיקום".

"באיזשהו שלב פשוט נמאס לי, וחיפשתי מה לעשות עם עצמי. מבחינה מקצועית הגעתי מרקע של מילים ועיתונות, והיו בכיס שלי כמה שירים שכתבתי מבלי לדעת איך להלחין אותם. נקודת המפנה הגיעה כשפגשתי בחור בשם איתי כפיר, חבר טוב, שהלחין איתי כמה שירים".

מה קרה במפגש עם האולפן?

"הלחנו יחד חמישה שירים, וכששאלתי אותו מה עושים איתם, הוא הפנה אותי למפיק בשם מאור שוורצברג. ברגע שנכנסתי לאולפן הרגשתי משהו אחר לחלוטין – הבנתי שזה המקום שלי. אחרי העבודה עם מאור על השיר הראשון שלי, היה לי ברור שאני רוצה לעשות אלבום שלם".

"חיפשתי סאונד קצת אחר, כזה שמדייק אותי ומשלב בין רוק למוזיקה מזרחית. כך הגעתי ליפתח שחף, שהפיק לי כמעט את כל האלבום. ברגע שדיברנו על השפעות מוזיקליות, החיבור היה מיידי. יחד עבדנו על אלבום של 14 שירים, ומאותו רגע כל החיים שלי השתנו".

איך השתנתה שגרת היום שלך?

"ממישהו שכל היום עסוק בשיקום ובללכת לטיפולים, הפכתי לאדם שכל הלו"ז שלו סובב סביב מוזיקה: פעמיים בשבוע אני אצל יפתח באולפן מפיק את האלבום, לוקח שיעורי פסנתר ושיעורי פיתוח קול. פתאום הרגשתי מאושר".

"מצאתי את עצמי צולל לעומק העניין – לומד לבד ובזומים על יצירת מוזיקה, שיווק, ואיך להפוך את הדבר הזה לעסק לכל דבר. מאז שמצאתי את המוזיקה הרגשתי במקום, הרגשתי מסופק".

מה המקום של המשפחה בדרך?

"הסביבה שלי מאוד תומכת ומפרגנת, ובגדול – היא ניזונה ממני. המשפחה, ההורים והאחים שלי ראו אותי לפני כן, ראו בן אדם מבולבל שחסר לו כוחות. פתאום הם רואים שחזר לי הכוח, שאני מאושר, שמח ומרגיש במקום הנכון".

"ותודה לאל, יש לי גם את היכולת התקציבית לממן את זה או לפחות להתחיל את הקריירה הזאת כמו שצריך. הסביבה – גם החברים וגם המשפחה – נמצאת שם בשבילי בגדול".

משהו הפחיד אותך בדרך לבמה?

"אני לא חושב שהיה לי חשש אמיתי מהקהל. הפחד שלי היה רק מול עצמי – איך אני מחזיק את ההופעה הזאת, איך אני מתמודד עם ההתרגשות ואיך אני מנהל את המעמד הזה פיזית ומנטלית. תודה לאל, הצלחתי לפורר את החשש הזה לאט-לאט".

איך בנית את הביטחון להופיע?

"התחלתי בקטן: במות פתוחות, אחר כך הופעה עם שניים-שלושה שירים, ומשם בניתי לעצמי הרכב. בהתחלה עלינו עם שישה שירים, אחר כך שבעה, והיום אני כבר מופיע עם סט של עשרה שירים שתופס בערך 50 דקות עד שעה של הופעה. ככה, צעד אחר צעד, אני מפרק את הפחד".

"מעבר לזה, הקסם של פגישת הקהל והאנרגיה של לראות את התגובות שלו מקרוב פשוט מוסיפים עוד ועוד ביטחון, ומעצימים את הרצון להמשיך ליצור ולהיות בעשייה".

יש לך טיפ לתת למי שחושש להתחיל?

"בעצם, המסר שלי לאנשים עם נכות וגם לכל אדם באשר הוא, הוא פשוט: לכו על החלום שלכם בכל הכוח. אל תוותרו לעצמכם, אל תוותרו על החלום, ותמצאו את הדרך לעשות את זה".

קטגוריות: אנשים, תחום השיקום

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *